כל סופר מכיר את זה. סיימנו פרויקט כתיבה, או שנתקענו כאמצע (או בהתחלה) ובמשך כמה ימים לא כתבנו דבר, ואט אט נראה כאילו הכתיבה נשמטת מאיתנו… אנחנו כאילו לא יודעים כבר איך עושים את זה. וקשה לנו לחזור לזה, וזה מתסכל נורא.

בימים אלו ממש מתקיימת הסדנה "מתניעים סיפור" בהנחייתה של רוני גלבפיש. בינינו לבין עצמנו אנחנו קוראות לה "סדנת טורבו". וכל כך למה? מפני שהמטרה של הסדנה הזו היא להעביר במהירות את יסודות הכתיבה, ולעזור למשתתפים לגלות על מה הם כותבים ולבנות את תוכנית הכתיבה שלהם לשנה הקרובה.

אחד התרגילים שרוני המליצה עליו במסגרת הסדנה הוא תרגיל הצנצנת של ריי ברדבורי.

לריי ברדבורי (2012-1920), סופר פורה להפליא בתחום המדע בדיוני והפנטזיה, שאף זכה בפרסים רבים, היה תרגיל אחד שהוא הקפיד לעשות מדי יום.

מדי יום היה ברדבורי שולף מילה מתוך צנצנת וכותב עליה במשך פרק זמן שקבע לעצמו מראש. אם היה לו בראש סיפור שלם שהוא היה יכול לכתוב מהמילה הזאת – הוא היה מניח אותה בצד ושולף מילה אחרת. וכך יום אחר יום במשך שנים.

אני לא יודעת אם התרגיל הספציפי הזה הוא המפתח ליצירתיות שלו, או דווקא להיפך, אבל אני כן יודעת שכשמאמצים את שרירי הכתיבה – הם נבנים ומתהדקים ומתחזקים, והכתיבה נעשית דבר שגם אם הוא לא שופע מאיתנו בקצב פראי – הוא דבר שאנחנו יודעים לעשות. הוא דבר שאנחנו עושים.

מה עושים עכשיו?

אם הפוסט הזה פגש אתכם כשאתם בדיוק נמצאים ליד חנות כלי בית – קנו לכם צנצנת יפה. סתם כי זה כיף, וזו תהיה תוספת נחמדה לסביבת הכתיבה שלכם. אם לא – קחו צנצנת מהמטבח. כל צנצנת שהיא תתאים. גם קופסת פלסטיק לגבינה מהסופר. (רק תשטפו קודם, כן?)

עכשיו קחו איזה עיתון או מגזין, והתחילו לגזור ממנו מילים ולמלא את הצנצנת. כשהצנצנת תהיה מלאה – הניחו אותה על שולחן העבודה שלכם.

מעולה. הכול מוכן.

עכשיו החליטו על זמן קבוע לתרגיל כתיבה. האורך לא חשוב. עשרים דקות זה מצוין. זה המון. חמש דקות זה גם טוב. כתבו אותו ביומן, או בלוח השנה, או שימו התראה בטלפון.

כשתגיע השעה – פתחו את הצנצנת, שלפו מילה אקראית, והתחילו לכתוב.

זה יכול להיות קטע על המילה, וזה יכול להיות קטע בהשראת המילה. הכול עובד. העיקר לכתוב.

עשו זאת כל יום כל יום. בין שאתם בשיא פרויקט הכתיבה שלכם, ובין שאתם כמו שאומרים "בין עבודות". זה יעזור לכם לשמור על שרירי הכתיבה שלכם חזקים ומשומנים.

בהצלחה!