קבוצת הכתיבה הראשונה שלי התגבשה מתוך קבוצת האנשים שעברו איתי את הסדנאות של אורית גידלי ואשכול נבו. העניין הוא כזה: אשכול ואורית לא מוכנים להעביר יותר מארבע סדנאות לכל תלמיד, ואנחנו רצינו להמשיך להיפגש. להמשיך לתמוך זה בזה. להמשיך ללמוד יחד ולהתקדם, ו… כן, ברור. גם להוציא ספרים בסוף.

כשהתחלנו את הקבוצה לא ידענו מה בדיוק יקרה בה, וגם לא מי בדיוק יהיה בה. בהתחלה זה היה פתוח פחות או יותר לכל מי שרוצה.

הקבוצה הזאת מתקיימת עד היום במתכונת שהשתנתה מעט עם הזמן, והיום היא בעיקר מפגש של חברים טובים וותיקים שהכתיבה היא העניין המרכזי בחייהם (גם זה ברמה משתנה לפי תקופות…) אבל יש להם עוד עניינים. חיים כזה… עם השנים חיתנו שלושה מחברי הקבוצה, נולדו לנו שישה תינוקות, היו לנו כמה חברויות חדשות וכמה פרידות. אחת עברה לזימבבואה ומגיחה משם פעם בכמה זמן בחזרה למפגשים, ולאחרונה איבדנו שני אבות.

יצאו גם לא מעט ספרים מהקבוצה הזאת, וגם פרס ספיר לספר ביכורים אחד, ושני פרסים בתחרות הסיפור הקצר של הארץ. אה, וגם יצרנו סדרת טלוויזיה! מבחינתנו – כל אחד מהספרים, הסיפורים והפרסים האלה הוא גם במידה מסוימת של כל אחד מאיתנו.

בקיצור, קבוצה פורה למדי.

יש לי עוד קבוצת כתיבה. בקבוצה הזאת חוץ ממני יש עוד שתי חברות בלבד. יש בה דיבורים כמובן, נעשינו חברות עם הזמן וזה חלק מהעניין… אבל יש בה גם כתיבה. הרבה כתיבה. יחד – פעם בשבוע, וגם לחוד.

קבוצות כתיבה הן בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען קריירת הכתיבה שלנו. הן עוזרות לנו להכניס את הכתיבה לחיים. באופן הכי פעיל שאפשר. הן מחזיקות לנו את הכתיבה במשך השבוע – כי אנחנו כבר בפנים, עם הדמויות, שבויים בתסבוכות שלהן – וגם כי ממש מתחשק לנו לדווח על התקדמות בפעם הבאה. והן מספקות לנו מקום לשיח על הנושא הכי חשוב בחיים שלנו, עם אנשים שזה הנושא הכי חשוב בחיים שלהם. זה המקום להתלבט יחד, לחשוב על פתרונות יחד, ולא רק ברמת העיקרון, גם לגופו של טקסט.

עוד יתרון חשוב של קבוצות הכתיבה שלי הוא העלות שלהן. אני לא משלמת על המפגשים. אני כן משלמת על דלק (ודי הרבה, נוסעת שעה לכל כיוון, כי זה ממש חשוב לי), אני משלמת בזמן (שעתיים נסיעה + כמה שזה לוקח), ואני משלמת על אוכל – אם זה בבית קפה – לבית הקפה, ואם זה בבית פרטי – בלי כיבוד הרי אי אפשר… ועדיין – זה פחות ממחיר סדנה (שגם אליה הייתי נוסעת שעה לכל כיוון, וגם בה אחת לכמה זמן מגיע תורי להביא את הכיבוד).

בקיצור, אם איכשהו המסר לא עבר – אני מאמינה נלהבת בקבוצות כתיבה, ואם האמונה שלי לא מספיק משכנעת, אנא קראו את מה שאן למוט חושבת על העניין בספר 'ציפור ציפור', וגם את דברים של נטלי גולדברג בספר 'עצם הכתיבה' (או באנגלית: writing down the bones), ואני מזמינה אתכם עוד היום לגבש את קבוצת הכתיבה שלכם, או למצוא מישהו שיעזור לכם ליצור קבוצה כזאת, או לשלם על השתתפות בקבוצה כזאת אם זה אפשרי, עד שתוכלו לגבש קבוצה משלכם, וככל שתקדימו לעשות זאת – כך תקדימו להשלים את הספר שלכם. אין לי ספק בכך.

בהצלחה!

אם יש לכם קבוצת כתיבה – אתם מוזמנים מאוד לכתוב את הרשמים שלכם מכך כאן למטה! מה נתנה לכם הקבוצה? וגם – מתי זה לא עובד? ממה יש להיזהר?