פיסוק יצירתי – או – השאירו אוויר!

"את רואה?" אמר לי האיש שלי והצביע על קטע של דיאלוג במשפטים קצרצרים באיזה ספר, "כשאני רואה משהו שנראה ככה – אני פשוט חייב לקרוא אותו!" האיש שלי החמוד, בלי להכיר את המושג, רק מאינטואיציה בריאה, דיבר על פיסוק יצירתי.

האמת היא שזה לא רק הוא. זה כולנו. פעם מזמן, כשהייתי כותבת ממש מתחילה, חשבתי שמשפטים ארוכים ארוכים שלא משאירים אוויר לנשימה – זה מה-זה אמנותי. הייתי משוכנעת שזה מעביר את הקול הייחודי שלי, מסמן אותי כיצור אינטליגנטי, לא סתם אינטליגנטי, מחונן, ועוד כל מיני שטויות כאלה. לקח זמן עד שהבנתי שמשפטים ארוכים הם בעיקר נורא מייגעים, והרבה פעמים הם גם נורא מבלבלים. לא מומלץ, בקיצור. (וגם לא כזה ייחודי, אני חושבת שלפחות 50% מהכותבים המתחילים מתחילים ככה…)

אחרי שלמדתי את הדבר הזה, למדתי עוד משהו קטן, פשוט, נראה אפילו טיפשי, אבל עובד.

באנגלית קוראים לזה: Creative Paragraphing, שזה בעברית אולי – פיסוק יצירתי, אבל פיסוק לא כשם כולל לפסיקים ונקודות, אלא כשם לחלוקה לפסקאות.

בעניין הזה הכי טוב זה מראה עיניים, ולכן בתמונה של הפוסט הזה תראו שני עמודים. הימני הוא העמוד הפותח של הספר זיכרון דברים, והשמאלי – העמוד הפותח של "דם חם" – ספר אקראי של הרלן קובן. (ואני מודה שגם שיחקתי קצת בפילטרים וכאלה. בדיוק למדתי עכשיו איזה כלי חדש, ואני לא מצליחה להתאפק…)

זיכרון דברים הוא בלי שום ספק ספר מצוין, ואיכותו הספרותית עולה על זו של כל ספר שהוא של הרלן קובן, עשרות מונים.

אין כאן ויכוח בכלל.

אבל את הרלן קובן קל יותר לקרוא.

את הרלן קובן קל יותר לקרוא כי הוא מכיר כמה סודות של עריכה יצירתית בכלל, ובפרט – כי הוא שולט היטב בעקרון של פיסוק יצירתי.

כשאתה נכנס לחנות ומרים ספר של הרלן קובן, לא חולפת דקה ואתה הופך עמוד.

לא זה המצב בזיכרון דברים.

והעניין הוא כזה: גם לחלקים הלבנים יש מקום בדף, ויש חלק חשוב בחוויית הקריאה שלנו.

זה עובד מצוין בשירה העיקרון הזה. שגית אמת, מורתי הראשונה והנהדרת לכתיבה, סיפרה לי פעם שהמשוררת אגי משעול סיפרה לה שיום אחד תפס אותה מישהו שסיפר לה שהוא קנה את הספר שלה וחצי ממנו ריק. נדמה לי שהמילים המדויקות היו: "מה, את גנובה?" שזה גם סוג של שירה. אולי.

אבל יש לזה מקום גם בספרות.

ולא רק כדי לאוורר לקורא את הדף, גם כדי להדגיש משהו.

משפט שאחריו אנחנו יורדים שורה, משאיר יותר רושם מאותו המשפט בדיוק, כשהוא נמצא בתוך פסקה.

זה ככה וזה עובד.

עכשיו אני מזמינה אתכם לדפדף בטקסט שלכם וקודם כול לבדוק אם יש בו אוויר. אם כן – נהדר. אם יותר מדי – הדקו אותו קצת. אם חסר אוויר – זה הזמן לאוורר. קראו בלוקים של טקסט ובדקו איפה אתם יכולים לשבור אותם. להכניס דיאלוג, או סתם ללחוץ "אנטר" אחרי איזה משפט שראוי שיהדהד עוד טיפה לפני שממשיכים ממנו הלאה.

למתקדמים – עוד מהטכניקות הפשוטות האלה ומטכניקות הרבה יותר מעניינות ומורכבות – תמצאו בקורס מילים ממכרות.

רוצים לדגום את הקורס לפני שאתם מחליטים להשקיע בו? הנה כאן תמצאו את השיעור הראשון.

שאלות?

כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות בהקדם.

בהצלחה!