מכתבים אל סופר צעיר הוא ספר כתיבה מתורגם חדש, בהוצאת עם עובד. ספרי כתיבה הם הז'אנר החביב עליי. אני קונה המון ספרי כתיבה, לרוב באנגלית, כי אין יותר מדי ספרי כתיבה בעברית, אז כשיוצא אחד חדש, ובעברית – זו שמחה גדולה עבורי, ואני ממהרת לקנות אותו, ובדרך כלל גם קוראת אותו מיד, ורק לאחר מכן נאבקת למצוא לו מקום במדף הספרים (כרגע שוכב מעל. נראה מה נעשה בעניין הזה…)

מכתבים אל סופר צעיר, שכתב הסופר קולום מק'קאן, הוא ספר צנום למדי, 115 עמודים, וכבר בגבו כתובה ההבטחה שבו: מורה לכתיבה "לא יכול להורות דבר אלא רק להצית את האש". זה חשוב. כל מורה, ולא חשוב לאיזה מקצוע, או לאיזו מיומנות, חייב לפתוח בנקודה הזאת. בשום תחום בחיינו אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילנו, אלא רק לתת לנו איזה צרור של עצות טובות יותר ופחות. את העבודה אנחנו חייבים לעשות, והאמת היא שגם רק אנחנו נגלה את הדרך הנכונה עבורנו.

ובכן, עם האמת הגדולה הזאת, התיישבתי לקרוא את הספר.

הספר אכן עשוי כמכתבים מכתבים. ובתוכו – עצות עצות, מהודקות למדי זו לזו. עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. כמו מישהו שחושש שאם יסטה לרגע מהדרך – ישכח את מה שרצה להגיד, או יצא למחוזות שיתקשה לשוב מהם… אבל כשאנחנו מבינים שכאנשים כותבים הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות (חוץ מלקרוא) הוא אכן לכתוב – יש בזה הרבה אמת. אין טעם לבזבז זמן בדיבורים על איך. הנה כמה עצות ורוצו לעבוד.

בין העצות היו כמה שדיברו אליי במיוחד. דיברו אליי עד כדי כך שסימנתי אותן. ועם זאת, נראה לי שהן אקראיות לחלוטין, ואולי קשורות בעניינים שאני עסוקה בהם כרגע, ולכן "קפצו לי לעיניים". סביר לגמרי שבקריאה הבאה של מכתבים אל סופר צעיר – יקפצו לי אחרות. זה דבר טוב. זה אומר שסביר שאשוב אל הספר הזה עוד כמה פעמים בעתיד.

ובכן, אלו עצות אהבתי בספר מכתבים אל סופר צעיר במרץ 2018?

"האמת זקוקה לעיצוב. ועיצוב האמת תובע השקעה רבה." – זו אמת גדולה. לפעמים נראה לנו שאם משהו קרה באמת, זה אומר שאפשר לכתוב אותו. וזו טעות גדולה. המציאות יכולה להרשות לעצמה כל מיני חריגות בלתי סבירות. הכתיבה לא. הכתיבה חייבת להיות נקייה ממניירות. היא חייבת להיות אמינה. אנחנו חייבים לייצר בה אמת משלה. אמת גדולה. וזה דורש עבודה רבה.

"תפקיד הסופר אינו לומר את מה שכולנו יכולים לומר, אלא את מה שאיננו יכולים לומר." (ציטוט של אנאיס נין) – אהבתי במיוחד את הציטוט הזה. וכל כך למה? מפני שלפני כמה ימים, כתב איזה כותב צעיר כי האמת היא שלא לכל דבר יש מילים וצריך להכיר בזה. כשקראתי את דבריו חשבתי לעצמי: "ובכן, זו העבודה שלנו. תצטרך להתאמץ יותר."

"פרוזה צריכה להיות כתובה היטב, ממש כמו שירה. כל מילה חשובה. עליך לבחון את המקצב ואת הדיוק. לחפש אסונאנס, אליטרציה, חריזה. לחפש הדים פנימיים. לגוון את התנועות. בעצם, אתה כמעט רוקד." – הו, כל כך נכון. מכירים את התחושה הזו שעצם הקריאה – המעבר ממילה למילה – מסבה לכם עונג? זה קורה כששמים לב לכל מילה. כשמתייחסים לכתיבה כמו לשירה. (תוהים מה זה אסונאנס ואליטרציה, ואיך יוצרים אותם? בקורס מילים ממכרות אני מלמדת את זה, ועוד הרבה דברים אחרים…)

"בסופו של דבר לאף אחד לא אכפת מחייו של הסופר אם כתיבתו אינה הולכת לפניו…. יותר מדי צעירים חושבים על עצמם כעל סופרים במקום על מה שהם כתבו." – אכן. (וכן, עשיתי עיבוד קטן כדי להימנע ממילה מסוימת. קראו ותגלו…) התרכזו בכתיבה. לא בתארים. וגם חכו שנייה עם הממואר שלכם. כדי שאנשים רבים יקראו אותו – קודם כול הם צריכים לרצות להכיר אתכם, וזה יקרה בזכות הפרוזה הנהדרת שתכתבו. התרכזו בה בינתיים.

"אם את מגלה – וזה המצב הרצוי – שהספר השני קשה מהראשון, הרי את הסופרת שתמיד רצית להיות." – זה מעודד אותי! הידיעה שהקושי שאני חווה לא מראה שאני לא מספיק טובה, נהדרת בעיניי!

בעמוד 91 גיליתי שיש מילה באירית – plámás – שמשמעה "חנופה שנועדה להכפיף אנשים לרצונך." מילים אומרות המון על תרבות, ואני מתה על מילים שהמשמעות שלהן היא משפט שלם בעברית. כל פעם שאני נתקלת בדבר כזה – אני מתמלאת עונג.

עוד ציטוט של מישהו אחר, טג'וּ קול: "מסוכן לחיות בעולם בטוח." – מה דעתכם?

ועוד עצה אחת פרקטית מאוד לסיום: "אל תגנבי ישירות מחיי ידידייך. אל תכתבי על הצרות של אביך. אל תשתמשי בגוף של החברה שלך לצורך קרטוגרפיה ספרותית, אל תשתמשי בנוירוזות של חבר שלך כדי לסחוט עוד פסקה. אל תעבירי אל הדף אירועים ממה שמכונה לפעמים החיים האמיתיים. אין שום גבורה בהפשטת חברייך או בני משפחתך לנגד עינייך, גם לא אם זה ספרותי." כן. אני מסכימה. קודם כול בואו נהיה בני אדם.

שלושה עותקים של מכתבים אל סופר צעיר מאת קולום מק'קאן, בתרגומה של עידית שורר ובהוצאת עם עובד, יישלחו לזוכים באתגר הכתיבה שלנו, מתנת עם עובד.

**
קראתם את הספר?

מה חשבתם?

העלו לתגובות ציטוט אחד שדיבר אליכם, והסבירו מה אהבתם בו כל כך!