כישרון = הצלחה (?)

האם כישרון מנבא הצלחה? או מוביל להצלחה?

מכירים את המשפט הזה: "גדל הילד הלך הפלא"?

יש בו אמת גדולה.

אני זוכרת לא מעט חברים וחברות מתקופת לימודיי בבית הספר – שהיו המבריקים ביותר, המוצלחים ביותר, המוכשרים ביותר. אלה שכולם צפו להם גדולות. אלה שכולנו קינאנו בהם.

אני לא מקנאה באף אחד מהם היום. וזה לא בגלל שאני כל כך מדהימה ובעלת ערכים שאני מצליחה לכבוש כל בדל של קנאה מבצבצת ולהתעלות עליו. הו לא. אני בהחלט מסוגלת לקנא, ממש כמו כל אחד אחר. אני לא רק מסוגלת, אני ממש עושה את זה.

אני לא מקנאה באף אחד מהם בעיקר כי… מזמן לא שמעתי עליהם כלום. ממש כלום. האנשים האלה, שהיו הילדים הכי מוצלחים ומוכשרים וכולם צפו להם גדולות, גדלו ונעשו אנשים רגילים למדי. עם בן זוג או בלי, עם ילדים או בלי, עם משכנתא (כאן אין יותר מדי בלי), ועבודה שלרוב הם לא ממש מתעלפים עליה, כי האמת העצובה היא שרוב האנשים לא ממש מתעלפים על העבודה שלהם.

מה השתבש? למה הכישרון הזה שזעק מהם בגיל צעיר לא הביא להם את הגדולה שהיה לכולם ברור שהיא ממש מעבר לפינה?

ובכן, התשובה היא… כלום. כלום לא השתבש.

נחזור לזה בעוד רגע.

אתמול, ביום העיון "לכתוב רומן" (היה מדהים, תודה ששאלתם), סיפרה לנו רוני גלבפיש המנחה על מחקר שכתב עליו מלקולם גלדוול בספרו 'מצוינים'. המחקר בדק עשרות (ואולי מאות?) תלמידי כינור. שליש כישרוניים ומדהימים, שליש ממוצעים, ושליש – אם להשתמש בדימוי מעולם הכתיבה – לא העפרונות המחודדים ביותר. המחקר עקב אחרי שלוש הקבוצות הללו לאורך 30 שנה, ובדק לאן הם הגיעו מבחינת הקריירה שלהם.

ואז שאלה אותנו רוני: "ומי לדעתכם היו המצליחים ביותר בסופו של דבר?"

טוב, ישר הבנו שיש כאן איזה קאץ', והיה ברור שזה לא קבוצת המוכשרים. כמה מאיתנו הימרו על הבינוניים והיו שאף העזו להמר על החלשים.

כולנו טעינו.

מתברר שבכל קבוצה היה אחוז שווה פחות או יותר של מצליחים.

ההסבר לכך הוא די פשוט: כישרון הוא רק מרכיב אחד בהצלחה, ובהחלט לא החשוב ביותר.

כשמנסים להבין מה הקשר בין כישרון והצלחה – מתברר שהוא די מורכב… הצלחה היא לא תלוית כישרון. כדי להצליח צריך לעבוד נורא קשה. והעובדה שאתה מוכשר אפילו לא מי יודע מה מקצרת את הדרך.

ואני לא מקנאה בחברים מילדותי גם כי מזמן לא שמעתי עליהם ואין מה שיזין את הקנאה הזו, וגם כי אני יודעת שהכישרון הזה לא נתן להם נקודת פתיחה יותר טובה משלי. כולנו עובדים קשה כדי להשיג מה שאנחנו רוצים. והדרך ארוכה, וקשה, ובדרך כלל גם לא מאוד מעניינת. והכישרונות שעולים וצפים להם בגיל צעיר – לא עושים את העבודה בגיל מבוגר.

ספציפית, מה שאני רוצה, זה לכתוב. לכתוב טוב. ואני יודעת שכדי שזה יקרה – אני בעיקר צריכה לכתוב הרבה. יש שאומרים מיליון מילים. הספר שלי יצמח משם. לא מהכישרון.