איך מאפיינים דמויות?

אחד האתגרים הגדולים ביותר בכתיבה הוא איך מאפיינים דמויות ואיך מבדילים ביניהן. מכיוון שהכותב הוא אחד – יש חשש שכל הדמויות תישמענה אותו הדבר… איך גורמים לדמויות להיות שונות זו מזו?

ובכן, יש כמה דרכים, וכדאי לשים לב לכולן.

נפתח בפשוטה ביותר –

מאפיינים חיצוניים של דמויות

לכל דמות יש גוף שהיא חיה בתוכו. כל דמות היא זכר או נקבה, נשית או גברית, גבוהה או נמוכה, שמנה או רזה, בלונדינית/ג'ינגי'ת/ברונטית, יש לה עיניים בצבע מסוים ובצורה מסוימת, ולעיתים נציין גם מבנה לסת רבוע ומוצק, עצמות לחיים גבוהות, שומה במיקום בולט, אולי פגם קטן בשפתיים או אף בעל מראה ייחודי. היא מתלבשת בצורה מסוימת. לכל אלה יש משמעות, ואם יש לכם כמה דמויות בספר ואתם כותבים אותו לאורך זמן – כדאי להכין איזו רשימה של תכונות שתוכלו להיעזר בה בעת הצורך, כדי שהבלונדינית לא תהפוך לברונטית בלי לצבוע את שערה בדרך זו או אחרת בין שני המופעים, וכן הלאה.

מה הדמויות עושות?

למשלח היד ולתחביבים של הדמויות שלכם יש משמעות גדולה. נדון בכך גם בהמשך. לעת עתה רק חשוב שתדעו מה הן עושות. במה הן עובדות, כמה הן מרוויחות. זה ישפיע גם על מידת הלחץ שיש בחיים שלהן, על השפע שהן נהנות ממנו או חסר להן, על השעות שהן מעבירות בעבודה או בבית או על חוף הים, וכן הלאה.

הבעיות שהן מתמודדות איתן

זה אחד הפרמטרים החשובים ביותר בסיפור שלכם. אם מדובר בדמות ראשית – זה כנראה המנוע של הסיפור כולו. זו יכולה להיות בעיה חיצונית (אימא חולה שדורשת טיפול מיוחד, התמודדות לתפקיד מסוים וכדומה) או בעיה פנימית (אבא שלה אף פעם לא אהב אותה, היא חוששת ממחויבות, וכן הלאה וכולי). טוב שתהיינה גם התמודדות חיצונית וגם התמודדות פנימית שקשורות זו בזו איכשהו, ואם הדמות אינה מודעת לבעיה הפנימית שלה בתחילת הסיפור – מה טוב!

הרקע שלהן

לרקע יש משמעות רבה. זה לא יכול להיות סתם – נולדה ב, גדלה ב, למדה עבודה סוציאלית וכן הלאה, ברקע חייב להיות הסבר לבעיה של הדמות. במיוחד לבעיה הפנימית. למה יש לה דחף להשפיל אנשים אחרים? למה היא בורחת מהתמודדות בכל פעם שהיא נתקלת באיזה שהוא קושי? למה היא מרגישה שהיא לא מספיק טובה?

אם דאגתם לכל הנתונים האלה – עשיתם עבודה מצוינת. אבל עדיין חייבים לוודא שהדמויות שלכם לא נשמעות אותו הדבר. שהקורא לא ישאל את עצמו בכל פעם – רגע, על מי בדיוק אני קורא עכשיו?

איך עושים את זה? ובכן, הנה שני כלים:

מה הן מבטאות?

למשל – אם יש לנו בחורה רזה שיש לה בעיה קשה עם דימוי הגוף שלה, והיא כל הזמן מרגישה שהיא שמנה מדי – נשמע אותה מתעסקת הרבה בעניין הזה. היא תתייסר על כל עלעל מיותר של פטרוזיליה שהכניסה לפיה, היא תציץ תכופות בראי, אולי תרים קצת את שולי החולצה ותצבוט את משמניה הבלתי קיימים. או שהיא תימנע לגמרי מלהביט בראי. אבל תהיה לתחושה הזו שרודפת אותה ביטוי מסוים.

למעשה, אם אנחנו כבר מדברים על ביטוי מסוים, אני רוצה להזכיר כאן את שיטת היהלום של הסופרת האמריקנית צ'רי אדייר: החליטו מראש מהן ארבע התכונות הבולטות ביותר של הדמות שלכם (ארבע – בשביל היהלום 😉). אם זו דמות טובה – תנו לה תכונה אחת רעה. אם זו דמות רעה – תנו לה תכונה אחת טובה. ועכשיו שימו לב שבכל סצנה שהיא מופיעה בה – באה לידי ביטוי לפחות תכונה אחת מתוך הארבע.

מתקדמים? מוזמנים לקרוא על הדילמה הקשה ביותר של הגיבור.

איך הן מבטאות את זה?

השפה שבה מתבטאות הדמויות שלכן חשובה ביותר כדי שהקורא יוכל להבחין בין הדמויות בזמן שהן מדברות, וזה גם עוזר לכם לבנות את האמינות של הדמות.

למשל – דמות מסוימת תדבר במשפטים ארוכים, ואחרת – במשפטים קצרים. דמות אחת תגיד – "וואי, תודה רבה ממש!" ואחרת – "תודה, אחי." באופן קבוע. דמות אחת תקרא לכולם "מותק", ואחרת תחטוף עצבים כל פעם שמישהו יעז לקרוא לה ככה. דמויות מסוימות תיטינה יותר להגיד מילים או ביטויים כמו "פוקסיה" ו"ירוק תפוח" ו"כחול רויאל", ואחרות תתווכחנה אם הצבע שהן רואות הוא ירוק או חום, אם יהיה להן אכפת בכלל.

גם הדימויים או הדוגמאות שהדמויות תשתמשנה בהם יהיו מעולם התוכן שלהן. איש הייטק "יקנפג", "יקמפל" ו"יעשה אסקלציה" לדברים גם כשהוא לא בעבודה, ומטפל רגשי ישאל אנשים על ה"מקום" שהם נמצאים בו בלי שום קשר לגיאוגרפיה, ויתהה "איפה זה תופס אותם" – גם בשיחות רעים, מחוץ לקליניקה.

יש לכם רעיונות נוספים לאפיון דמות? כתבו בתגובות! שנלמד כולנו!