זהו התרגיל השני של אתגר נובמבר-דצמבר 2018 שלנו!
אם עדיין לא עשיתם את תרגיל 1 – לא מאוחר מדי! לחצו כאן כדי להגיע אליו.
אנחנו עדיין עם חוש הראייה, אבל הפעם אני רוצה לבקש מכם להרחיב את טווח הראייה שלכם וגם לעשות משהו טיפה שונה… הפעם, במקום לראות את הדמות, נראה איפה היא מסתובבת, ובמקום לכתוב – אני מזמינה אתכם לצייר או לצלם או לחפש תמונה מתאימה.
את התרגיל הזה גנבתי ממרלה פרייזי, מאיירת אמריקנית מחוננת, שהשתתפה בכנס הפנקס השנה. מרלה פרייזי סיפרה בכנס על היבטים שונים בחיי האיור שלה. בין השאר היא סיפרה שכאשר איירה את הספר "שבעה אכלנים קטנים" היא בנתה דגם של הבית שבו מתרחש הסיפור, כדי שתדע בדיוק איך זה נראה כשהיא מציירת את הציורים השונים. תכלס – זו פעולה סופר הגיונית למאיירת, וגם לכותבים. אם אנחנו רוצים שבכל פעם שהדמות שלנו יוצאת מהבית שלה אל הרחוב ופונה שמאלה היא תגיע למכולת – אנחנו צריכים לדעת איפה נמצאת המכולת. וגם לא יזיק לדעת איפה השכנים, ואם ליד הבית שלה יש עצים או ורדים (עם קוצים…) או מישהו שיש לו כלב מפחיד והדמות תמיד מעדיפה ללכת בדרך הארוכה יותר כדי לא לעבור לידו.
אז מה אנחנו עושים היום?
ציירו או צלמו או מצאו תמונה של הסביבה שבה פועלת הדמות שלכם.
כאן בתגובות ספרו מה למדתם על סביבת החיים של הדמות שלכם מתוך התרגיל.
נקודת בונוס יקבל מי שיעלה את התמונה לפוסט שמפנה לתרגיל הזה בפייסבוק. (לצערי אי אפשר להעלות תמונה לאתר שלי…)
בהצלחה!
האמת שאחד הדברים הראשונים שידעתי כשהתחלתי לכתוב את הסיפור שלי זה איפה הוא מתרחש. דמיינתי לי בית עלמין שנמצא ממש ליד הים. הניגודיות בין השקט של בית העלמין מול הגלים המתנפצים על הסלעים. אני אפילו יודעת מי קבור בחלקות ליד הדמות שלי. בשביל התרגיל התחלתי לחפש תמונה של בית קברות שמתאים למה שאני רואה בדמיון שלי. לא רק מצבות לבנות וחומות אלא גם פינות חמד קטנות. אני מעלה לפייסבוק למעשה שילוב של 2 תמונות- האחת של בית העלמין והשנייה של ציור הים שלי.
תודה על התרגיל מעורר ההשראה הזה!
אחרי שהסתכלתי על צילומים הבנתי כמה המקום מתאים לדמות שלי. נוספו רעיונות חדשים מה אני יכולה לעשות עם העלילה בהקשר של המקום. באופן מוזר חלק מהתמונות שמצאתי ממש נושקים לסאב טקסט ולרוח של הסיפור שלי. תודה על תרגיל מעולה!
אנסה היום את הצילום. למרות שאני זוכרת מצוין לוקיישנים….בכל זאת…
בערב אתפנה באהבה לפרק 4
כחול המים והשמים, קו האופק הארוך, הדקלים הכל מזכיר לי גן עדן תנ"כי.
כיוון שלא כתבתי במסגרת האתגר בסופש אלא כתיבה אחרת… בוחרת להיעזר עכשיו בזמן הקצוב שלפניי בתרגיל שהצעת לחזור איתו אל כתיבת סיפור הדמות שלי ואשמור את רעיון חיפוש הצילום או הסביבה, ציור להמשך.
אז כתבתי את זה, את מה שידעתי כבר קודם וכמה טוב היה לכתוב את זה. בקבוצה בפייסבוק שמתי צילום להמחשה.
היה מיוחד ונוסטלגי. תודה על זה.
אין לי תמונה, כי זה מתרחש בארץ אחרת לפני שישים-שבעים שנים, אבל רואה את זה די במדויק בדמיוני
ירושלים. ירושלים. ירושלים. שכונת בקעה הקסומה. שם.
תרגיל משמעותי. אילץ אותי לשים את הדמות במקום מדויק. והרגשתי שהוא איפשר למילים לזרום ביתר קלות ללא מאמץ.
הסיפור שלי מתרחש בתחנת חלל 150 שנה בעתיד. אני לא חושבת שאצליח למצוא תמונה של זה. בתוך הסיפור יש תיאורים די מפורטים של חדרה של הדמות הראשית שלי, כוך קטנטנן של מטר על מטר, בכל זאת אין הרבה מרחב, אך היא הפכה אותו לחמים ונעים עם ציורים שציירה על הקירות, ושמיכה סרוגה ששלחה סבתא שלה מכדור הארץ.
רחוב ירקון בתל אביב. שם הייתי לפני יומיים בערב עם בעלי ואמרתי לו, שפה מתרחשת אחת הסצנות של הסיפור שלי. ניסיתי לחוות את הרחוב ולזכור את התחושות, כדי להעביר אותם אל הדף. ממש הלכתי בהליכה איטית ומדיטטיבית ברחוב כדי לתפוס בכל החושים את המקום. אחר כך העברתי את זה על הדף ושילבתי בסיפור שאני כותבת.
הסיפור שלי מתרחש בשכונת ילדותי ,
זכרון הוא הוא כל כך חזק ומהותי
באיזור העיר העתיקה בבאר שבע,
בכל זאת נסעתי אחרי 30 שנה
והכל כל כך השתנה …
שום דבר לא נשאר כתמול שלשום
ואולי רק אותו החום
החום של באר שבע שאפשר לחתוך בסכין משוננת
מה חבל שאת שתחושת ההבל אינה מצטלמת
צילמתי את הסביבה שבה פועלות מספר דמויות מרכזיות בחיי.. מהן אני מקבלת השראה לכתיבה בכלל ותובנות על מהות החיים בפרט.. שזה בעצם מה שלמדתי מהן.
אשתף אתכם,
אני עובדת בכפר לאנשים עם צרכים מיוחדים.. והסביבה הזו ממחישה את הדרך שהם עוברים, חלקם עצמאית וחלקם בעזרת תמיכה.. (כסאות גלגלים, הליכונים וכדומה)
כל שביל מוביל למקום אחר והדרך אומנם יפה, אבל, מאוד מאתגרת עבורם.. הדמויות שלי, שהן למעשה המציאות שלהן.. שלי (וגם שלכם) מלמדות אותי להעריך את החיים קצת יותר.. מלמדות אותי שאין ייאוש בעולם וממחישות לי באופן מובהק ומעורר הערצה, מהי נחישות ומה גדולתה של ההתמדה! שכן, על אף הקושי, דיירי הכפר (הדמויות) ממשיכים/ות כל אחד/ת בדרכו/ה לצעוד יום יום שעה שעה ולהפוך את הקושי- לאתגר..
..על כך, אני רוצה לומר להם/ן
תודה♥️
אסתר היקרה, תודה על השיתוף!
אם אלה האנשים שנותנים לך השראה – האורחת שמגיעה לכנס השנה תפעים אותך!