בין חברים

אחת הדרכים ללמוד איך כותבים סיפור, וכנראה החשובה בהן, היא לקרוא. לקרוא הרבה. לקרוא הכול. הפוסט הזה הוא בראש ובראשונה המלצת קריאה.

איני נמנית עם אוהדיו המושבעים של עמוס עוז. גם אין בי התנגדות עזה כלפיו, מצד שני. אני מאמינה שלכול זמן. ויש דברים שזמנם לא מגיע, וגם זה בסדר. סיפור על אהבה וחושך היה הספר הראשון של עמוס עוז שקראתי. אני זוכרת שקראתי אותו בשקיקה ובהתפעמות. התענגתי עליו וגמעתי אותו בתוך זמן קצר. הוא היה מושלם. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. ואז, כמה שנים אחר כך – לקחתי אותו שוב איתי לאיזו נסיעה לחו"ל, ובפעם ההיא זה לא עבד. לא הצלחתי להיכנס אליו בכלל.

ואז יצא ממה עשוי התפוח?, ספרו האחרון של עמוס עוז, שקראתי בעניין רב בשל העיסוק בכתיבה שמעניין אותי מאוד, ואז עמוס עוז נפטר, ומובן שמיד הוצאו שוב כל ספריו והוצעו למכירה, והחלטתי לנסות לקרוא עוד משהו.

בחרתי לי את בין חברים. זאת הייתה בחירה טובה עבורי. בכל מקרה, זה התאים לי עכשיו.

בין חברים הוא אוסף של סיפורים קצרים שמתרחשים בקיבוץ יקהת. עמוס עוז שחי שנים רבות בקיבוץ – יודע איך הקיבוץ עובד. הוא מכיר היטב את בית הילדים על חסרונותיו, הוא מכיר את קצב התפשטות הרכילות, הוא מכיר את האידיאלים ושברם, והוא מכיר את ההיררכיה המעמדית הברורה שנמצאת בקיבוץ הסוציאליסטי שביקש לשבר את כל ההיררכיות והמעמדות באשר הם.

שמונת הסיפורים שבספר הלא-ארוך הזה (160 עמודים), מביאים בכל פעם סיפור של מישהו אחר בקיבוץ. בכל סיפור נשזרות דמויות מסיפורים אחרים, ויש התפתחות והתחלה וסוף. השפה פשוטה, לא יומרנית, ומכילה בתוכה רגשות רבים וכאב למכביר.

הספר הזה הזכיר לי במידה רבה את וויסנברג, אוהיו, של הסופר שרווד אנדרסון, ולא בכדי. וויסנברג, אוהיו גם הוא ספר על מקום קטן, מחולק לסיפורים קטנים, ויש בו את כל האיכויות של הסיפור על היישוב הקטן – שהוא ז'אנר בפני עצמו. אבל לא מדובר בצירוף מקרים, עמוס עוז בכבודו ובעצמו העיד על תרומתו הגדולה של אנדרסון לכתיבתו, וכך כתב עליו בסיפור על אהבה וחושך: "שרווד אנדרסון הוא שחילץ אותי מן המלכוד הזה. הוא 'שחרר לי את היד הכותבת'. כל חיי אודה לו על כך… הספר הזה, הצנוע, עבר עלי כמו מהפכת קופרניקוס הפוכה: קופרניקוס גילה שעולמנו כלל אינו מרכז כל היקום, כפי שחשבו עד ימיו, אלא רק כוכב-לכת בין שאר כוכבי-הלכת שבמערכת השמש. ואילו שרווד אנדרסון פקח את עיני לכתוב על מה שסביבי."

בבין חברים כתב עמוס עוז על מה שסביבו. ונדמה לי שזה מקום טוב להתחיל ממנו, לכל אחד מאתנו.

לסיכום – מומלץ מאוד לקרוא. ואחרי שקראתם – מומלץ לנסות לנתח את מה שקורה בספר הזה. להבין את המבנה שלו. את החלקים השונים ואת השלם. ואז – נסו ליצור משהו משלכם בהשראת הדברים שלמדתם. זה מה שסופרים עושים (כמו שראינו למעלה…)

קראתם? שתפו בתגובות על תחושותיכם!