איך כותבים סאבטקסט?

סאבטקסט הוא החלק של הספר שנכתב בין השורות. זה שלא באמת כתוב שם. והוא אחד הדברים המופלאים והחמקמקים שיש.

מופלאים – מפני שספר שיש בו סאבטקסט – יש בו יותר רבדים מאשר בספר שאין בו סאבטקסט. ככה פשוט. ספר שיש בו סאבטקסט הוא ספר יותר חכם, שמאפשר גם לקורא להיות יותר חכם כי לא לועסים לו כל פרט ונותנים לו להבין חלק מהדברים לבד. הוא גם יותר אמיתי, כי במציאות אנחנו לא תמיד אומרים מה שאנחנו חושבים. לפעמים כי אנחנו משקרים (שזה רע במציאות ויופי בספרים), ולפעמים – כי אנחנו אפילו לא יודעים מה האמת. ומשמעות הדבר היא שכשאנחנו כותבים סאבטקסט – הספר לא רק מעניין יותר, גם קל יותר להתחבר אליו.

חמקמקים – מפני שאנחנו בעצם מדברים כאן על הדברים שאנחנו לא כותבים. ולא קל לכתוב דברים בלי לכתוב אותם…

כתיבת סאבטקסט דורשת מאמץ מסוים. צריך להשקיע כדי ללמוד לעשות את זה, אבל ברגע שתשתלטו על העניינים – תראו איך אתם מבחינים בסאבטקסט בכל מקום – ספרים, סרטים, שיחות עם חברים… והדבר הנהדר עוד יותר הוא שלאט לאט תראו איך הסאבטקסט נכנס לכתיבה שלכם. בהתחלה במאמץ, ואחר כך בלי מאמץ גדול מדי אבל מתוך כוונה, ובשלב הבא – אפילו בלי להתכוון…

אבל כדי שזה יקרה – צריך לעבוד. צריך ללמוד את המיומנות הזאת.

אם אתם עדיין לא מבינים על מה אני מדברת – אל תלכו! הנה כמה דוגמאות שיעזרו לכם להבין את העניין תיכף ומיד:

כעבור שלושה חודשים כל היהלומים, עשרים ושמונה במספר, הומרו בכסף ונמכרו הלאה. במקומם היה ברשותם של נומבקו והולגר תרמיל גב מלא כסף. תשעה-עשר נקודה שש מיליון קרונות, מן הסתם חמישה-עשר אחוז פחות ממה שהם היו מקבלים אילולא הצורך לנהל את העסקה בדיסקרטיות שכזאת. אבל כמו שהולגר 2 אמר:
"תשעה-עשר נקודה שש מיליון הם תשעה-עשר נקודה שש מיליון, איך שלא נסתכל על זה."
הוא עצמו נרשם זה עתה לבחינת הכניסה ללימודים גבוהים לקראת סמסטר הסתיו. השמש זרחה והציפורים צייצו.

הדוגמה הזאת לקוחה מתוך הספר האנאלפבתית שידעה לספור, יונס יונסון, עמוד 202 (הוצאת כתר), ומה שאנחנו רואים בה זה איך המחבר הצליח להגיד: החיים טובים! הולגר שמח! רק בלי להגיד את המילה "שמח". במקום זה הוא כתב: "השמש זרחה והציפורים צייצו".

הנה עוד דוגמה שיש בה שימוש במזג אוויר ובמה שקורה בחוץ כדי להראות את מצב הרוח של הגיבור:

מרילין ניתקה בלי לטרוח לענות. שעה ארוכה עמדה ליד הטלפון ובהתה דרך החלון. בחוץ כבר לא הייתה תחושה אביבית. הרוח הפכה נושכנית ויבשה, הנרקיסים, שמזג האוויר החמים הוליכם שולל, הרכינו ראשיהם לקרקע. הם היו שרועים בגינה, פניהם לאדמה, שבורי גבעול, וכותרותיהם הצהובות קמלות.

הדוגמה הזו לקוחה מהספר כל מה שלא סיפרתי, סלסט אינג (הוצאת תמיר סנדיק), עמודים 93-92, ועולה ממנה תמונה של אכזבה גדולה שהגיבורה חוותה זה עתה בשיחת הטלפון שניהלה.

והנה עוד דוגמה אחרונה וקלה:

ישבנו שם זמן-מה והבטנו בכוכבים בשמי הלילה הנקיים מענן.

מתוך הספר צבע השמים שלנו, אמיטה טראסי (הוצאת אריה ניר), עמוד 16, ומה שעולה ממנה הוא: הכול טוב, דבר לא מעיב על חיי המספרת (בשלב זה).

**

כל הדוגמאות האלה הן מאותו סוג – יש כאן תיאורים של מזג אוויר-צמחים-ציפורים-אווירה בחוץ, שמטרתם לתת לנו תחושה לגבי המתחולל בנפש הגיבור שלנו.

במהלך החודש האחרון למדנו עוד סוגים רבים של סאבטקסט ואיך כותבים אותו במסגרת "365 ימים של כתיבה". ביום שני הקרוב נתחיל לעבוד על נושא חדש. אתם מוזמנים להצטרף!

**

יש לכם דוגמאות נוספות לסאבטקסט? כתבו אותן בתגובות!

אה, וגם: חושבים שאתם יודעים למה יש כאן תמונה של קרחון למעלה? מוזמנים לכתוב גם את זה בתגובות!