ר' אייזיק מקרקוב, מהסיפור החסידי הידוע, חלם שאוצר גדול טמון תחת הגשר סמוך לחצר המלך, ואם יחפור שם – ימצא אותו ויתעשר.
טוב, זה היה חלום, כמו שאמרנו. וחלומות זה קשקוש. מי מאמין לחלומות? בטח לא ר' אייזיק! אבל החלום הזה חזר על עצמו שוב ושוב ולא הרפה, ויום אחד אמר לעצמו ר' אייזיק, מה כבר יכול להיות? ניסע, נחפור, מקסימום לא.
אז הוא נסע, והלך אל הגשר הסמוך לחצר המלך עם ציוד חפירה, אבל כשהתקרב למקום – ראה שיש שם שומרים, ולא נראה לו שהם יקבלו את החפירות שלו בהבנה, אז הוא החליט לסגת בינתיים, ולחזור למקום בשלב מאוחר יותר. הוא ניגש לאכסנייה הקרובה, עשה צ'ק אין, הכניס את המזוודה לחדר, וחזר אל הגשר. אולי בינתיים נעלמו השומרים והוא יוכל להוציא לפועל את תכניתו.
השומרים לא נעלמו. זה היה מקום העבודה שלהם. אוי ואבוי אם שומרי המלך לא יראו שמישהו חופר שם תחת הגשר, זה יכול להיגמר בהפיכה שלטונית. אף שומר לא רוצה הפיכה שלטונית על הראש שלו. ור' אייזיק הסתובב שם כמה ימים, עצוב ומדוכדך, וחשב מחשבות קודרות.
אחד השומרים הבחין בו, קרא לו, ושאל ברוך מה קרה. ר' אייזיק סיפר לו על החלום, והשומר צחק. מה זה צחק, נפל מצחוק. "חלומות זה קשקוש," הוא אמר לו, "מי מאמין לחלומות? הנה, גם אני חלמתי שבבית של ר' אייזיק בקרקוב, מתחת לתנור, חבוי אוצר. נו אז? מה, עכשיו אני אעזוב את המשפחה שלי והעבודה שלי ואסע לקרקוב?"
אתם מכירים את הסיפור הזה. כולם מכירים אותו. פאולו קואלו עשה עליו מיליונים, ויש לו גרסאות רוסיות ואחרות שכנראה קודמות לא רק לסיפור החסידי הזה, אלא גם לחסידות עצמה.
למה לחזור על סיפור שכולם מכירים?
בגלל פרשת השבוע.
בפרשת ניצבים מופיעים הפסוקים היפהפיים האלה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ."
אני אוהבת את זה שקוראים את הפרשה הזאת ממש עכשיו, לפני ראש השנה, בדיוק כשאנחנו עסוקים בהחלטות לשנה החדשה וכאלה. זה מתאים בול. ואם מתחשק לכם לקחת את זה לכיוון הזה – לכו על זה.
אבל כמו תמיד, אני לא כותבת לכם בגללכם, אלא בגלל הכתיבה שלכם:
מה הדמות שלכם צריכה לעבור כדי שהיא תצליח לראות את מה שנמצא לה ממש מתחת לאף?
בינתיים, שתהיה שנה טובה וכתיבה טובה!
**
השאר תגובה