חיים לא פשוטים יש לו, ליעקב.

מהרגע הראשון הוא ועשו, אחיו מבטן, לא הסתדרו ביניהם. אמנם רבקה ליבתה את האש, אבל יעקב עצמו, עוד קודם לכן, שיחק את משחק קניית הבכורה תמורת נזיד עדשים (אגב, סיפור די מוזר שמראה כמה בז עשו לבכורה בזמנו, אם ארוחה אחת הייתה כל מה שדרש עבורה, אבל אם יעקב מציע את זה – מה זה אומר עליו?). לאחר מכן הוא יודע שמה שרבקה פוקדת עליו לעשות יביא עליו קללה, ובכל זאת עושה את הדבר, ועם תודעת הקללה הזו הוא בורח לחרן, אל דודו לבן, וחי שם חיים שיש בהם לא מעט קללה.

עכשיו, זה לא רק בראש שלו. כתוב במפורש בבראשית כז, מא: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי."

וארגוני המודיעין של רבקה פועלים היטב, כפי שאנחנו רואים כבר בפסוק הבא: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל" (כנראה שהוא לא אמר את זה רק בלב…) והיא גם טורחת להעביר את המידע: "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ".

כמו שאומרים: זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך.

יש סיבה ממש מצוינת לפחד הזה של יעקב.

וכל זה מגיע לשיא בפרשה שלנו, פרשת וישלח. בפרשת וישלח יעקב עומד לחזור ארצה, הוא זוכר היטב שעשו שונא אותו, הוא לא שוכח את זה לרגע, והוא מתכונן,

ועם כל פעולה שעושה יעקב – המתח עולה:

הוא שולח שליחים שידברו עליו טובות באוזני עשו.

הוא גם מקבל מידע מהשליחים – עשו מתקרב עם תגבורת של ארבע-מאות איש.

הוא מכין את המחנה שלו – יש מי שנמצא בקו החזית, ואחרים – החשובים לו והיקרים לו ביותר – בעורף.

הוא מתפלל אל הקב"ה ומבקש את עזרתו.

הוא מכין מתנות לעשו.

ובכל זאת, עם כל ההכנות – הוא לא רגוע. וגם אנחנו לא רגועים. אנחנו כבר יושבים על קצה הכיסא, ויעקב לא מצליח לישון. בלילה שלפני הפגישה עם עשו – נדדה שנת יעקב, והוא יוצא לשוטט ופוגש איש שנאבק בו עד עלות השחר, ומותיר אותו נכה. עכשיו הוא אפילו חלש משהיה קודם, והמפגש ההיסטורי עם עשו, זה שיכול מאוד להסתיים בטבח, קרוב מאי פעם.

המפגש הקשה הזה, שהתכוננו אליו כל כך וחרדנו כל כך מפניו – עובר בשלום בסופו של דבר, כמו שכתוב בבראשית לג, ד: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ."

אז זהו, אפשר להירגע?

רגע. מעל המילה "וישקהו" בספר בראשית מסומנות שש נקודות, ופרשנים בנו עליה תלי-תלים של פרשנויות. היו מי שאמרו שעשו בכלל ניסה לנשוך את יעקב. אני פחות מתחברת לפירוש הזה. לא נראה לי שנשיכה היא הטקטיקה הכי טובה כדי להיפטר ממישהו. רש"ר הירש איתי בעניין הזה. הוא אומר שאם נשיקה אפשר לזייף, הרי שבכי – כבר הרבה יותר קשה. הבכי שהתפרץ משני האחים הוא מבחינתו סימן לרגש טהור ואמיתי, לגעגוע, לאהבה למרות הכול.

אז כאן, בשיא, יש לנו איזה רגע של הקלה.

ועדיין, המתח לא שכך, אנחנו לא מתרווחים בכיסא מחדש, ובצדק. בעוד רגע תופיע שוב הקללה שמלווה את יעקב לכל אורך חייו. בתו דינה תיאנס בשכם, בניו לוי ושמעון ייפרעו מתושבי שכם כולם, ותיכף ירעו האחים בשכם וימכרו את יוסף. הרבה הרבה פורענות מגיעה משכם, ופוגעת ביעקב ובני ביתו. שכם מסתמנת כמקום של קללה, אבל גם של ברכה. מעניין לדבר על זה פעם, איך מקום מקבל משמעות. אבל עזבו את זה עכשיו. בואו נישאר עם המתח.

**

איך אתם בונים את המתח בסיפור שלכם?

Image by FelixMittermeier from Pixabay