זום-אאוט

השבוע סיימתי תרגום של ספר. בכל פעם שאני מסיימת לתרגם, לפני שאני שולחת את התרגום להוצאה, אני עוברת עליו שוב, לעשות הגהה. לוודא שאין שגיאות הקלדה, שכל המשפטים ברורים, שלא הסתבכתי בשום מקום.

והנה משהו שגיליתי לגבי תרגומים: בזמן שאני מתרגמת, כשאני בודקת איזו מילה מכל האפשרויות שקיימות היא הנכונה והמדויקת ביותר, כשאני עסוקה במעבר מתחביר אנגלי לתחביר עברי, כשאני מבררת משמעות של משחקי לשון וביטויים ייחודיים, כשאני מתחרפנת כי אין דבר כזה בעברית, ואיך בכל זאת מעבירים את החוויה – אני לא רואה את התמונה המלאה.

זה נשמע מצחיק. אולי אפילו טיפשי. ברור שאני לא רואה את התמונה המלאה! איך אפשר?

ובכל זאת, אף על פי שאני יודעת את זה – התחושה בזמן התרגום ובזמן ההגהה היא עדיין שונה.

ההבדל הזה בין המיקרו והמקרו – עולה לא רק כשמתרגמים. בספר שזה עתה סיימתי לתרגם, זה אפילו מופיע בסוף, כתובנה. ואני מרשה לעצמי לכתוב כאן את הספוילר הזה רק מפני שלא כתבתי את שם הספר. בסוף הספר מסתכלת אחת הדמויות הראשיות על חייה, שהיו לא פשוטים בכלל, כמעט סרט-אימה בשלב מסוים, ומבינה שגם אם הכול היה מתנהל אחרת – לא בטוח בכלל שהתוצאה היתה אחרת. שהתוצאה היתה עשויה להיות טובה יותר. וזאת למרות כל הקשיים שעברו בדרך.

למה אני כותבת על זה עכשיו?

כי בפרשה שלנו, פרשת יתרו, מגיע יתרו חותן משה אל משה ואל כל בני ישראל לאחר המכות ויציאת מצרים, מתפעל מכל קורותיהם ואומר למשה: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה. אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים." (שמות יח, י-יא)

שני אנשים נוספים מחוץ לעם ישראל אומרים דברים דומים:

בספר במדבר בפרשת בלק, נשלח בלעם לקלל את עם ישראל, וזה מה שיוצא לו: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר." (במדבר כד, ה-ט) – בלעם רואה את ישראל, פותח את פיו כדי לקלל, ויוצאות לו ברכות. ואלה לא ברכות לעתיד בלבד, הוא מתפעל ממי שהם כעת.

גם רחב, בספר יהושע, מתפעלת מעם ישראל ומאלוקי ישראל: "וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת." (יהושע ב, ט-יא)

שלושת האנשים שציינתי – יתרו, בלעם, רחב – אינם חלק מעם ישראל, ושלושתם מלאי התפעלות מעם ישראל. הם לא רואים את הקשיים, לא את העייפות, לא את התלונות, לא את המריבות הקטנות. הם רואים את התמונה הגדולה, ב-zoom-out, והתמונה הגדולה מרשימה אותם. בסך הכול אנחנו במצב מצוין.

ואיך זה קשור לכתיבה?

אם התמונה הגדולה (zoom-out) והתמונה הקטנה (zoom-in) בספר שלכם מראות בדיוק את אותו הדבר, פספסתם משהו. פספסתם את ההזדמנות לרובד נוסף. לעומק. למשמעות שחורגת מהזמן ומהמקום.

זה קשה, אני יודעת. זה למתקדמים. אבל אם תוסיפו לספר שלכם את ה-zoom-out הזה שנותן משהו אחר – נגעתם בנצח.

בהצלחה!