זה קרה חודש לפני החתונה שלנו בערך. אני לא בטוחה, זה היה מזמן. ישבנו בבית הוריו של האיש שלי, בחדר שהוא חלק עם אחיו. ישבנו על הרצפה, שנינו, ורבנו. כשאני מנסה להיזכר עכשיו על מה הייתה המריבה – יש כמה מועמדים רציניים, אבל מה באמת היה שם – אני לא זוכרת. מה שאני כן זוכרת זה את כאב הגב המטורף שהיה לי. כאב גב בלתי נסבל. וכל כך רציתי שהמריבה הזאת תיגמר בעיקר כי כבר לא יכולתי לשבת מרוב כאבים.
ואז זה נגמר. הגענו לאיזו הסכמה כנראה (כי שוב, אני לא באמת זוכרת, ותכלס – חסר על מה לריב חודש לפני החתונה?) והפלא ופלא – כאב הגב הנוראי שהיה לי – נעלם כלא היה. התפוגג.
אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי בגופי ממש את הקשר שבין גוף ונפש.
נזכרתי בכאב המחריד ההוא ובתובנה שהתלוותה אליו כשקראתי את פרשת תזריע. מלבד הפסקה הראשונה של הפרשה – פרשת תזריע כולה עוסקת בצרעת. ומי הסמכות העליונה בענייני צרעת? לא, לא הרופא, אף על פי שזו מחלה שמתבטאת בגוף (ואני מאמינה שבלי שום קשר לכך שיעברו עוד אלפי שנים עד שנגיע לרמת הרפואה המערבית שיש לנו היום…) הסמכות העליונה בענייני צרעת היא אהרון הכהן.
מה מכשיר את הכהן לתפקידו כמאבחן הצרעת והמדריך לטיפול בה?
להבנתי זו העובדה שצרעת היא לא מחלה שנובעת מבעיה בתפקוד של הגוף, אלא מבעיה בתפקוד של הנפש. צרעת היא התגובה הפיזית של הגוף שלנו ללשון הרע. לשון הרע זה מה שיוצא לנו מהפה כשאנחנו מביטים במישהו אחר בעין רעה, או בעין צרה, ופשוט לא מצליחים להתאפק.
לשון הרע היא דבר שאפשר לעשות בהיחבא. בארבע עיניים הרחק משאר האדם, בטלפון ממקום סגור שבו אף אחד מלבד האדם שאנחנו רוצים לשתף, לא יראה אותנו. לא ידע שאנחנו כאלה. אבל את התוצאה אי אפשר להסתיר. רואים אותה על הפנים, על הבגדים, על הבית. הגוף שלנו מספר לכולם על מה שקורה לנו בתוך הנפש.
**
זה קורה – או יכול לקרות – גם בסיפורים שלנו.
סודות, ובעיקר סודות על דברים איומים שהגיבור עשה, נועדו להתגלות. וכשהם מתגלים – הם מתגלים לעיני כול. אין דרך לעצור את זה.
הגוף סובל בגלל הנפש. הגוף מסגיר את הנפש.
איפה זה פוגש אתכם? כלומר – את הדמויות שלכם?
שאלה טובה. אני חושבת שזה פוגש את הדמות הראשית שלי בעיקר בכעס שהמעשה שלא יעשה לא ניכר על בן זוגה. הוא מתוודה ומתעמת איתה על רקע המעשה שלו אבל ישן מצוין. נראה נהדר ומתפקד מושלם. זו אולי נקודת השבר ביחסים בינם יותר מכל הבעיות האחרות.