סופה מתרגשת ובאה עלינו! או שככה טוענים. נראה במשך היום.
אז אני יודעת, אני יודעת, דיברנו על טבע. ומנינו את הדרכים להשתמש בו, מחוץ לבית וגם בתוך הבית. ולכן כל כך התלבטתי לגבי התרגיל של היום. אבל אני חושבת שזו תהיה טעות להתעלם ממה שקורה או לא קורה, או לא ממש קורה עדיין ותכף יקרה, היום בחוץ… אז בואו נכתוב על סופה!
ולא חסר מה לכתוב על הנושא הזה! ל' פרנק באום כתב סדרה של 14 ספרים שמתחילה בסופה – זו שמעיפה את דורותי לארץ עוץ, וזה עבד כל כך טוב, שמחברים אחרים המשיכו את הטרנד שבסופו של דבר היה לסדרה של לא פחות מ- 43 ספרים.
אם זו לא השראה, אני לא יודעת מה כן.
אז זה התרגיל שלנו היום. כתבו סיפור או שיר או פסקה או הייקו – מה שתרצו – על סופה. היא יכולה להגיע, או לא להגיע. היא יכולה להיות קרובה או רחוקה. זו יכולה להיות סופת רוחות או גשמים או שלג, או רגש! העיקר שתהיה שם סופה.
בהצלחה!
*
זה כאמור התרגיל השישי באתגר. לא מאוחר מדי לעשות את תרגיל 5, תרגיל 4, תרגיל 3, תרגיל 2 ו-תרגיל 1, ולצבור נקודות באתגר.
לשיר היה חוש מיוחד שניבא לה שעומדים להפרד ממנו, גם שבועות ואפילו חודשים לפני. בגיל 36 הרווקות המאוחרת לא היתה משהו מיוחד בתל אביב והעיר נדמתה לעיתים כמו "ארץ לעולם לא" של לילות לבנים, הודעות זימה וחולצות עבודה שנכרכו על שמלות יום האתמול כמו כנפיים דהויות. אבל עכשיו העיר צבועה בזהב מקרני שמש חורפיות ללא סימן לתחזיות הקודרות על סופה. הידיים של דור על מותניה והריח שלו, ענן של אינטימיות עוטף אותה בערפל מתוק. היא מצלמת אותם על הרקע של השמיים שנצבעים בגוונים מרהיבים ואפוקליפטיים בו זמנית. עוד מעט תגיע הסערה ותשטוף את הכל.
תודה על התרגיל, היה מאוד מעניין.
בעיירה הציורית סן חוזה, התכוננו לסופה שתבוא. התחזית הייתה עגומה למדי. סופר סופה שתשנה את פני הקרקע. למעשה המדינה אמרה לתושבים להתפנות אבל חלקם נשארו מול הנמל הגועש, מסתכלים על הטבע ומתכוננים ככל האפשר.
הסופה היתה וחלפה. נזק גדול נשאר אחריה. בתים נסחפו, עצים נעקרו. אבל לאט לאט, חזרו התושבים לסן חוזה. לאט לאט התחילו קולות של בנייה לעלות מהעיירה. האנשים חזרו לביתם ובנו מחדש את העיירה הציורית.