זה מתחיל בבקשה פשוטה שאחריה מגיעה אימה גדולה. אתה צריך לשלוח תמונה. "לא סיפור גדול," אומר לך זה שמבקש (הוא משקר, אגב, שלא תהיה לכם טעות), "תמונת פנים פשוטה," הוא אומר. "תבקש ממישהו שיצלם אותך, או שתצלם לבד, מה זה כבר היום… ותשלח לי בשעה הקרובה, כן?"

זה קורה בחיים האישיים, וזה קורה (הרבה) כשמוציאים ספר לאור. צריך תמונה לכריכה, ותמונות ליח"צ (למשל לכתבות שיתפרסמו בעיתון לקידום הספר), ותמונה לפרסום ההרצאה שאתה עומד להעביר על הספר (אחת הדרכים הטובות ביותר לקדם את מכירתו) ולאתר שלך, ושל ההוצאה, ולפייסבוק וללינקדאין וכן הלאה וכו'.

ואתה רוצה תמונה שתהיה ממש אתה, אבל גם יפה. שתהיה באור הנכון ובזווית המחמיאה, ובדיוק ברגע הנכון. שתשדר את הערכים שלך, שתשקף את האנרגיות שלך (לא אלה של סוף הטיול בנחל דרגות, אלה של הכותב המצליח…), שתרמוז לקהל היעד המדויק של הספר שלך שהספר הזה בדיוק מדויק לו, ואתה בדיוק הסופר שהוא חייב להמשיך לקרוא… נו, תמונה טובה.

ותמונה טובה עושים אצל צלם טוב. צלם טוב הוא צלם שהוא לא רק מקצועי, אלא גם, ואולי בעיקר, מאוד אנושי. צלם שיש לו היכולת להוציא ממך את הטוב ביותר, להוביל אותך אל הרגע שבו אתה מרגיש הכי טוב, הכי נכון, הכי יפה ומוצלח; והכישרון ללכוד את הרגע הזה במצלמה, ולהגיש לך אותו כתמונה שתהיה גאה להעביר לכל דורש.