לפעמים טוב לעשות תרגיל שלא קשור ישירות לפרויקט הגדול שאנחנו עובדים עליו, או לאידיאות גדולות אחרות, אלא משהו קטן, חמוד, נקודתי, שיותר מכל דבר אחר – מותח את גבולות המוח. התרגיל שלהלן הוא תרגיל מהסוג הזה. היופי שבו הוא שהוא מתאים לכל גיל ויכול לשמש גם כמשחק עם הילדים בנסיעה. (אם הם לא שכחו מזמן מי אתם ומחוברים ילד ילד למסכו…)

זה הולך ככה:

כתבו קטע בן 22 מילים (שיר, סיפורון, מה שבא לכם…), שהמילה הראשונה שלו מתחילה באות א, השנייה ב-ב, השלישית ב-ג, וכן הלאה, עד לאות ת. זה לא יכול להיות סתם גבב של מילים, צריכה להיות לקטע הזה משמעות, גם אם היא לא רצינית כאמרה של חכם סיני עתיק.

מרוצים מהתוצאה?

כתבו אותה כאן בתגובות, שכולנו נהנה!

בהצלחה!

**

לא בטוחים מה אני רוצה? הנה כמה דוגמאות שכתבו אנשים בתגובה לפוסט זהה שהעליתי בפייסבוק:

אזרח בריטי גדול דעה התעצל ובזבז זמנו. חרף טענתו יען כי לומד משהו. נשמע סיפור עלוב. פשוט צריך קצת רענון, שיפור תדמית!  (קותי גוטמן)

אבל בבוקר גם דברים המוניים וטיפשיים זה חומר טוב. יכולת כזאת להסתכל מהצד נשמעת סתם ערבוב פחות צורמני. קשה רק שזה תם. (יעל כנען סלונימסקי)

אם בהר גם דב הקוטב ומערה זנוחה חולמים טרף, יש להם כח מפאת נצר סוד עמוק, פתחו צועק: ״קרב, ראה שם תמות״. (לילי מילת)

אני בטוחה. גם דעתי היתה וכחנית, זחוחה, חכמה. טהורה יותר. כי לי מותר. ניחמתי, סעדתי, עזרתי. פישרתי. צדקה קיבלתי, ראויה. שגרת תאוות. (דנה פז פרינס)

אני בכל געגועיי דמותה התאוויתי, ואכן זכיתי! חמדה טובה ידעתי. כמו לקראת מבצע נועז סעודתנו ערכתי, פרחים צבעוניים קטפתי, ראשה שוב תמכתי. (אבי שויקה)

הוסיפו את שלכם!!