ביום שני האחרון הלכתי לסדנת צילום בטלפון הסלולרי. העניין הוא שלא ידעתי כלום על צילום. ממש כלום. והגעתי למסקנה שתכלס – חבל. הרי היום כמעט כולם מסתובבים עם טלפון "חכם" שיש בו גם מצלמה (לא תאמינו, אבל יש אנשים שלא! בחיי!) וכדאי לדעת איך משתמשים באפשרויות האלה. אחד הדברים שקיוויתי ללמוד שם זה איך עושים טשטוש והבלטה. טשטוש והבלטה תמיד נראו לי כמו מין כישוף כזה…

למדתי שם שני דברים מעניינים שחשבתי שאפשר לקחת אותם היישר לעולם שלנו.

1. בטלפון סלולרי לא מצלמים בזום. למה? כי זה לא זום אמיתי. זה לא כמו עדשות שמרכיבים על מצלמות מקצועיות. זה רק מוריד את האיכות, וחבל. אם אתם רוצים פרט מרוחק מסוים – תתקרבו פיזית ככל האפשר, צלמו, ואחר כך תוכלו לחתוך את המסביב.

2. גם בצילום מסַפּרים סיפורים. גם בצילום אנחנו לא סתם קולטים כל מה שיש בסביבה, אלא חושבים טוב טוב מה המסגרת של התמונה, ומה הנושא המרכזי שלה, ומה הנושא המשני; ואחרי שצילמנו – אפשר לערוך – לחתוך, להדגיש פרטים מסוימים, לטשטש פרטים אחרים, וכן הלאה.

וחשבתי לעצמי שזה ממש ככה גם בתהליך הכתיבה והעריכה.

בשלב הראשון – אנחנו חושבים על מה אנחנו רוצים לספר. מה העלילה שלנו. אנחנו חושבים גם מה עלילת המשנה (או עלילות המשנה), ומה המסגרת של הסיפור.

בשלב השני – כותבים הכול. כל מה שעולה לנו בראש. אל תערכו את עצמכם בשלב הכתיבה. פשוט תכתבו. יש מספיק זמן לטפל בכל העודפים בשלב העריכה.

בשלב השלישי – זה השלב הנכון לטשטוש והבלטה, חיתוך והרחבה… משתמשים בכל כלי העריכה העצמית שאנחנו מכירים, ולומדים עוד כמה (בבלוג הזה למשל).

בשלב הרביעי – כשאנחנו כבר לא יודעים מה עוד יש לנו להגיד וכבר לא "רואים בעיניים" – עוברים לקוראי בטא, ואחריהם (ואחרי שהם האירו את עינינו לכל מיני דברים שכבר לא יכולנו לראות לבד והבנו שהם צודקים – לא תמיד, אבל לפעמים כן – ותיקנו) עוברים לעריכה של עורך מקצועי. אם דרך הוצאה לאור ואם עצמאית.

זה הסדר הנכון. קיצורי דרך או שינויים בסדר – יגרמו לסיבוכים מיותרים ויאריכו את התהליך.

***

בתמונה – השקדייה בחצר שלי, אחרי חיתוך, טשטוש והבלטה…