אז דיאלוגים. יש כאלה שזה בא להם ממש ממש בקלות, ויש ש… חורקים שיניים. וכן, שומעים את זה. גם כשזה לא אודיו-בוק. אם אתם מאלה שקל להם – אשריכם. אם לא – הנה כמה כללים שחשוב לזכור:

אל תכתבו משפטים שלמים ותקניים

אנשים לא מדברים ככה. רוב האנשים לא עורכים בראש את המשפטים שלהם לפני שהם אומרים אותם, בעיקר כשמדובר בעניינים יום יומיים כמו להכין חביתה או להוציא את הזבל או ללכת לסרט יחד. (טוב, ללכת לסרט זה כבר פחות יום יומי, מודה…) אנשים מדברים בחצאי משפטים, אנשים אחרים קוטעים אותם, הדקדוק לא תמיד מי-יודע-מה.. אתם יודעים. ואם אתם לא יודעים – הקשיבו. הקשיבו הקשיבו הקשיבו. באוטובוס, במסעדה, בתור לאסיפת הורים, בקופת חולים, בסופר. (להקשיב זו עצה טובה בכל מה שקשור לדיאלוגים. אם תזכרו רק אותה בסוף – אני את שלי עשיתי.)

אל תתנו לדמויות שלכם לדבר את עצמן לדעת

אם השורה של הדמות הופכת לפסקה – כשלתם. אלא אם כן זו דמות כזאת, ואז שקלו להרוג אותה לפני שהקורא יהרוג אתכם. או את הספר. או סתם יסגור אותו. למה? שוב, כי אנשים לא מדברים ככה, כי זה מייגע, כי דיאלוגים הם לא הרצאות, והרצאות לא נועדו לספרים. יש להן את ההיכלות שלהן; בבתי ספר, בבתי כנסת, באוניברסיטאות, במרכזים קהילתיים… בספרים – הניחו לנו.

שימו לב איך אתם מעבירים מידע

דיאלוגים נועדו לקדם את העלילה, או לחשוף משהו על הדמות, או לחשוף מידע שאין לנו. אבל צריך לדעת איך לעשות את זה. משפט כמו: "רונית בתי, כידוע לך, מאז שהלך אבא לעולמו – לא חזרתי לעצמי. הדיכאון אופף אותי ואינו מרפה…" – זה רע. ממש רע. ולא רק בגלל ההגזמה שלי באיכות הירודה של המשפט הזה. בעיקר בגלל שהעובדה שרונית היא "בתי" לא יכולה להתגלות בצורה כזאת, כי אף אחד לא מדבר ככה. ואם הדיכאון שעוטף את אימא שלה ידוע לה – אין שום סיבה לעדכן אותה בכך שוב במשפט הזה. ומעוד סיבות רבות… גם כאן – הקשיבו. אפילו לעצמכם. האם אתם שומעים את המשפט הזה נאמר בתוך הראש שלכם?

השאירו מקום לדמיון

לעולם אל תגידו בדיאלוג את כל מה שהדמויות חושבות ורוצות. השאירו מקום לסאבטקסט. הפער בין מה שאנשים אומרים למה שאנשים חושבים יוצר עומק ועניין בטקסט. הוא שמושך אותנו לקרוא הלאה. והוא גם נותן לנו הרגשה טובה. הוא גורם לנו להרגיש חכמים, כי פענחנו משהו לבד, ועכשיו אנחנו רוצים להמשיך לקרוא הלאה ולגלות אם אכן צדקנו. השאירו מקום לקורא לחשוב. אל תלעסו בשבילו את כל הרעיונות שנמצאים בספר. גם כי הוא לא צריך את זה, וגם כי הספר פשוט יצא משעמם…

הימנעו מסלנג

סלנג עושה שני דברים: הוא ממקם את הסיפור שלכם בתקופת זמן מסוימת, ולעיתים גם במקום מסוים (לפעמים זה בדיוק מה שאתם רוצים, אבל לא תמיד), והוא גורם לשפת הסיפור שלכם להתיישן ולהיות לא רלוונטית. עזבו. מיותר.

הקשיבו!

בכל מקום! כבר אמרתי את זה? לא נורא. זה הכי חשוב.

עוד טיפים לכתיבת דיאלוגים כאן למטה בתגובות יתקבלו בתופים ובמחולות!