קשה להסביר מהי עריכת ספרות בלי להתייחס לעורך הספרות. אם עריכת לשון היא תהליך שיש לו כללים ברורים והסטיות מהם הן ברדיוס קטן יחסית (כי כל עורך לשון יערוך טיפה אחרת), הרי שבתהליך העריכה הספרותית לעורך, לאופיו, לידע המקצועי שלו וכן הלאה – יש תפקיד קריטי ביצירת הספר.

ישנם עורכי ספרות (בהוצאות גדולות ומוכרות) שמחליטים אילו ספרים להוציא לאור ואז "זזים הצִדה". יש כאלו שמסייעים לסופר לתכנן את העלילה ולבנות את הדמויות, אך נשארים במעין מבט-על על התהליך, יש שמלווים את הסופר לאורך הכתיבה, ויש עורכים שמעורבים בכל מילה ומילה.

לכל אחת מהגישות (או יכולות?) יש יתרונות וחסרונות, ויש סופרים שמתאים להם לעבוד עם עורך צמוד, ואחרים שמעדיפים אותו מרוחק, "לא מציק" אולי…

אני מאמינה שעורך ספרות טוב הוא מי שמתייחס לכל ספר כאילו היה שלו, שלו כמו ילד. יש לו את האופי שלו, יש את המהות שלו, אבל יש גם הכוונה, ולא מוותרים עליו. עוזרים לו למצות את הפוטנציאל שלו, ככל שרק אפשר. אם נחזור למושגים פרקטיים יותר ומופשטים פחות – שחשוב לו מבט העל, וגם מוכן להיכנס לפרטים. שנושא באחריות הן על התוכן הספרותי והן על התוכן הלשוני. שעוזר לנווט את העלילה ולפענח את הדמויות והדילמות, ולא מרגיש פחיתות כבוד "ללכלך את הידיים" ולעשות עבודה; לכתוב, למחוק, לחשוב, ושוב למחוק ולכתוב.

עורך ספרות טוב הוא בראש ובראשונה קורא מצוין שיש לו רגישות גבוהה לטקסט, ויכולת פרשנות גבוהה. עורך טוב יבדוק אם מבנה הספר משרת אותו כראוי או זקוק לשינוי. הוא עשוי להציע לשנות את הגוף המספר משלישי לראשון או ראשון לשני; הוא יתייחס לדמויות, לעומק שלהן, יבין מה מניע אותן ויוודא שזה אכן בא לידי ביטוי, אולי אפילו יציע להיפטר ממי מהן שאינה מועילה לעלילה; הוא יבחין במקומות שבהם השפה גבוהה מדי או נמוכה מדי, או מעורבבת ללא הצדקה; הוא ישים לב למקומות סתומים מדי או מפורשים מדי; יאתר משפטים דביקים שמוטב למחוק מהר, ובדיחות סרות טעם, הגזמות או הגיגי-הגיגים מיותרים. הוא ידע להצביע על סצנות מיותרות ועל דימויים שאין בהם כל צורך.

עורך ספרות טוב יעיר הערות כלליות, הערות פרטיות, וגם ידע להיכנס לתוך הטקסט ולשכתב אותו. עורך ספרות טוב יעשה את כל זה כשהוא מאמץ לחלוטין את סגנונו של הכותב ואת האופן שבו הוא מתבונן בעולם. כשעבודת העריכה נעשית כראוי – יש סופרים שלא ידעו להגיד אילו מהמשפטים הם עצמם כתבו, ואילו עברו עריכה.

גם סופרים מעולים יוצאים נשכרים מתהליך העריכה הספרותית, והסופרים המצוינים באמת גם יודעים להעריך את התהליך הזה ואת העורך הספרותי שלהם ולומדים ממנו.