שלושים פרשות. שלושים פרשות בדיוק עברו מאז שהחליט אלוהים לברוא עולם.
למה זה חשוב?
כי יש איזה חוט מאוד ברור שמחבר בין מה שקרה שם, ובין מה שאומרים לנו כאן.
בפרשת בראשית נברא העולם. נקבעו התנאים הפיזיים שבהם העולם מתקיים: אדמה ושמיים; ים ויבשה; עשב, ירק, פירות; שרצים, עופות וחיות, דגים, רמשים ובהמות; והאדם. כמובן, האדם.
מה לא הזכרתי?
נכון, את הבריאה של היום הרביעי: המאורות ברקיע השמיים – "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים." (בראשית א, טז). ולמה הם חשובים עד כדי כך שהשארתי אותם ממש ממש לסוף? בגלל התפקיד שלהם: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים." (בראשית א, יד).
ומפני שכאן בדיוק אנחנו מתחברים לפרשה שלנו. בפרשה שלנו הימים והלילות והמועדים והשנים מקבלים משמעות.
כידוע, לוח השנה העברי מבוסס על שילוב בין מחזור הירח ומחזור השמש. על פי מחזור הירח אנחנו קובעים את החודשים – ראש חודש הוא תמיד עם מולד הלבנה, ומי שרוצה לטייל לאור ירח מלא, רק צריך לבדוק מתי בדיוק חל אמצע החודש העברי. אבל אם נעבוד רק עם מחזור הירח – החודשים יזוזו לנו בלי סוף על פני עונות השנה, כמו בלוח המוסלמי שבו חודש הרמדאן יוצא בכל שנה בעונה אחרת. אנחנו מחויבים לחגוג את פסח באביב, ועל כן מעבְּרים שנים בעת הצורך – מוסיפים עוד אדר, כדי שלא לחגוג את פסח בחורף. המשמעות של זה היא שעונות השנה והשנה העברית ומועדיה – צועדים יד ביד.
וכל זה מקבל משמעות בפרשה שלנו, פרשת אמור:
חג הפסח הוא החג הראשון בשנה העברית – "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'" (ויקרא כג, ה) – וכמה זה מופלא שראשית השנה העברית היא בחג החירות, בחודש שבו הפכנו ממשפחות של עבדים לעם של בני חורין!
שבעה שבועות בדיוק לאחר מכן, אנחנו חוגגים את שבועות, חג הקציר, בדיוק בזמן שבו קוצרים את התבואה החדשה.
בחודש השביעי – הוא חודש תשרי – מגיעים ראש השנה שלא נקרא כאן ראש השנה, אלא "שבתון זכרון תרועה", ואחריו יום הכיפורים; ולאחר שעברנו את אלה בשלום, "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ" (ויקרא כג, לט) אנחנו חוגגים את חג סוכות, עם "פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל" (ויקרא כג, מ) – ארבעת המינים, שכמה נוח, צמחו בדיוק עכשיו!
הייתה איזו דרך שהיינו צריכים לעבור עד שחוקי הטבע שנקבעו בששת ימי הבריאה יממשו את המשמעות המעשית והרוחנית שלהם. אבל הנה זה קרה: סוף סוף אנחנו עם, ויש לנו הנהגה, ויש לנו מרכז רוחני, והטבע לא מנותק מזה. הטבע הוא חלק מהעניין. הכול קשור. יש משמעות לעונות, לשבועות, לשבתות, ואפילו ליום וללילה. יש גם משמעות לעובדה שאנחנו נמצאים בארץ ישראל – שזה האקלים שבה ואלו עונות השנה שבה.
מה אנחנו לומדים מזה על כתיבה?
שאלה מצוינת.
למי שכותב על העולם שלנו – אלוהים כבר עשה את העבודה. העולם שלנו כבר קיים ומוכר. אתם לא חייבים לרדת לפרטים עד כדי הצמחת העשב ומקומם של התנינים הגדולים.
אבל אם אתם יוצרים עולם חלופי – ככל שתשקיעו יותר בפרטים – כך הסיפור שלכם יקבל עומק רב יותר.
נסו להבין לא רק איך עובד הטבע, אלא גם איך זה משפיע על האדם בסיפור שלכם ומה המשמעות הרוחנית של זה.
בהצלחה!
נפלא ומרתק