זהו! הגענו לסוף אתגר כתיבה מרץ 2018.
כמעט.
הפעם מנה האתגר 26 יום בלבד, לא שלא היה צריך להילחם כל יום על הכתיבה מחדש…
הזוכים באתגר יפורסמו בימים הקרובים, ויזכו בפרסים שהובטחו בפוסט הפותח.
אבל האמת היא שכל מי שהשתתף באתגר הזה זכה: כל מי שהשתתף באתגר, ובאמת הצליח לעמוד במשימה שלו – קידם בהכרח את הכתיבה שלו, וגם סיגל לעצמו הרגלי כתיבה שסביר להניח שלא היו שם קודם. זה לא נכון לכולם, אני יודעת, יש בינינו אנשים שאפשר רק לקנא בהם…
אני מודה לכל אחת ואחד מכם על ההיענות לאתגר, ונשארה עוד משימה אחת קטנה אחרונה:
כתבו כאן בתגובות משהו על התחושות במהלך האתגר: הרגע הכי קשה, הרגע הכי קל, הרגע שגרם לכם הכי הרבה גאווה, רגע שהבנתם בו משהו ענק על היצירה שלכם או על עצמכם – אתם בוחרים!
שוב תודה! וכדי שנישאר בקשר:
המשיכו לבקר בקבוצה שלנו בפייסבוק, ומי מכם שעדיין לא רשום לאתר – הירשמו! תמצאו מקום להרשמה בתחתית העמוד הזה (וכל עמוד אחר באתר). כך אוכל לעדכן אתכם אחת בכל פעם שקורים כאן דברים מעניינים… (לא לדאוג, לרוב זה לא יותר מפעם בחודש, אני לא אסתום לכם את המייל…) בהרשמה גם מקבלים גישה לשיעור הראשון מתוך מילים ממכרות – אז שימו לב למייל שיגיע אליכם.
מזכירה: שתפו ברגע חשוב מהחודש האחרון. כאן למטה.
ושוב תודה שהייתם איתנו!
***
עדכון:
זוכרים שבשלב כלשהו לילי עודדה את עצמה במילים "זה לא נגמר עד שאני מנצחת"? – ובכן… לילי היא המנצחת.
והמקום הראשון הזה מגיע לך על חריצות באמת יוצאת מגדר הרגיל, על כתיבה יומיומית ותגובה יומיומית, ומענה על כל התרגילים, ובכלל על כך שאת סמל ומופת לכולנו. דעי לך שאת נותנת לכולנו (לי בטוח) כמויות אדירות של כוח להמשיך! תודה שאת!
במקום השני, נמצאת מירב לוי הנהדרת! אני באמת לא יודעת איך את עושה את זה בחודש שלפני פסח, עם שמונה ילדים בבית בגילים שעדיין מחייבים עירנות שיא…
במקום השלישי נמצא צבי בינדר, וכמה אני מתרגשת בשבילך שהצלחת סוף סוף לחזור לכתב היד ההוא שייסר אותך ולפענח אותו. אין לי שום ספק שתצליח לסיים אותו במהרה!
תודה רבה לכולכם על ההשתתפות, על המחויבות, על שאתם כאן, ועל שכל כך טוב לנו כאן יחד! אני מעריכה כל אחד מכם!
תודה לך רחלי על היוזמה וההובלה של האתגר. האתגר הוא קודם כל שלך ועל כך תודה. מה שמוביל אותי לרגע הכי מפחיד, וזה דווקא היה הרגע הראשון שראיתי שאת מרימה שוב חודש מאתגר. נבהלתי, כי אני זוכרת מה זה דורש ממני, ראית שלקח לי יומיים לקבל החלטה אם אני מצטרפת. כי כשאני מחליטה אני יודעת שאקיים, אז הקושי הוא בלקבל על עצמי. הבהלה הייתה כי זה חודש שלפני פסח. בחרת בהר תלול במיוחד לטפס עליו. לכן קבעתי לעצמי יעדים שיש סיכוי שאעמוד בהם ועדיין הם קצת מעל היכולת בגלל עומס התקופה. אין מצב שהייתי מגיעה לטיוטה 3 מודפסת שלמה בלעדי האתגר הזה. תודה
אתגר שלישי שאני מסיימת כאן. לכל אחד מהאתגרים היה את המקום המיוחד שלו בחיי ככותבת.
האתגר הראשון, שהסתיים בכנס נקודת מפנה הנהדר, לימד אותי להכניס את הכתיבה לעבודתי היומיומית ולא רק מתי שיש בים מדוזה ורק אז יש לי מוזה..
האתגר השני לימד אותי שלא משנה שאני עובדת על רומן, זה לא צריך להפריע לי להמשיך בכתיבת הסיפורים הקצרים במקביל ושאני יכולה ליצור ולקבל רעיון לסיפור קצר, בכל יום, בכל בוקר. נכון, רוב הסיפורים לא בשלים בכתיבתם בהכרח אך כפי שרוני גלבפיש המקסימה ניסחה זאת עבורי כשאמרה ״זאת ערימת הקומפוסט שלך״ ואכן נבטו משם כמה פנינים. הבוקר כתבתי את סיפור מספר 155, מאז נובמבר.
האתגר הנוכחי לימד אותי לרוץ למרחקים ארוכים. שאם רק ארצה, אוכל לעוף לי לירח-:) ואני יכולה לשבת בכל יום שעה ולקדם את סיום הרומן בכל משפט מעט יותר. היה רגע נפלא של סיום החלק הראשון של הספר במהלך האתגר וכמה ימי עבודה במרץ ובכייף שבאו אחר כך. אולם רוב הימים, היה יותר קשה מקל ודווקא שם, זה מה שאני לוקחת איתי לתקופה שתבוא ממחר. לשבת, לעבוד, לכאוב, להסתכל על השעון כאילו הוא האוייב. ולנצח, כל יום מעט יותר.
תודה ע נ ק י ת
כבר מתגעגעת ומחכה לאתגר/לכנס הבא.
אביב מלא צליחות בים סוף הכתיבה שיהיה לכולכן ולכולכם.
היו כמה רגעים, אבל רגע מכונן קרה דווקא השבוע.
כששכבתי במיטה עם חום וצמרמורות , מותש וכואב.הצטבר לי במשרד ים של עבודה לא גמורה לפני החג, בבית יש עשרות מטלות שרגיל לבצע לפני החג, כי ההחמרות בפסח הבאתי לאשתי מהבית אז מה היא אשמה בשגעונות של האשכנזים.
ואז מוצא עצמי מודאג בעיקר שאין לי כח לכתוב כולם. אפילו לא לערוך. שוכב כמו זומבי במיטה.
ואז קולט כמה הכתיבה הפכה להיות חלק משמעותי בחיי.
ב"ה , אתמול קמתי והספקתי להשלים הרבה שהחסרתי .
להוציא משכורות לפני החג לעשרות לקוחותי כדי שהעובדים ישמחו במשכורת לפני החג.
לעשות את מעט המטלות שאשתי הצדקת השאירה לי, שבנוסף להכננחת לפסח ולארח 25 איש הייתה צריכה לטפל בגבר חולה …. ( סוף העולם מבחינתו).
וכן, בעיקר לחזור ולהשלים את מה שהתחייבתי אליו והחסרתי בשלושה ימים!!
חג חירות שמח .
מתוך שמחה אמתית וטוב לבב
אכן העמידה באתגר היא הזכייה הגדולה ביותר.
רגע מחולל במהלך האתגר היה רגע שבו הרגתי את המבקר הצנזור שישב לי על הוורידים מתחילת כתיבת כתב היד הספציפי שעליו עבדתי באתגר.
רגע מרגש היה הרגע שבו הצלחתי לסיים גשר בין שני חלקים ולחבר אותם בהלחמה מהודקת וטובה.
רגע קשה הוא רגע סיום האתגר בלי שסיימתי את העבודה על כתב היד. חבל.
מרגש לקרוא את כולכם! שתדעו. הקבוצה הזו באמת מתנה משמים. האתגר הראשון נכנס לחיי בדיוק בזמן שהייתי צריכה אותו- תחילת כתיבת רומן ראשון אחרי גישוש ארוך מאוד באפלה וכמעט ייאוש, החלטה שאמשיך ומחשבה לדחות זאת לסוף החופש, ואז האתגר הזה שהושיב אותי לעשות את זה כאן ועכשיו, עם מלא רוח גבית מכאן. האתגר השני- הננורימו- הגיע בשלב האמצע, כשכל כך הסתבכתי עם האמצע הזה ובזכות הקבוצה צלחתי אותו. האתגר הנוכחי- וואו. זה היה כל כך מיוחד. הייתי ממש בסוף הטיוטה הראשונה ונכנסתי אליו בשמחה מתוך ידיעה שיקח לי איזה חודש לסיים, אבל… סיימתי אחרי שבוע. בתחילה הייתי כל כך מבולבלת (הנה רגע קשה…)- אני חייבת תקופת צינון- איך אמשיך באתגר? ואז עלה לי הרעיון לכתוב את סיפור לידת הספר, שיצא לא פחות עוצמתי ואני כל כך נהנית לכתוב אותו. כל כך הרבה למדתי מזה. אומרת כאן תודה אישית לכל אחד ואחד על התובנות, הידע הרב שאתם חולקים כאן ביד רחבה, על התמיכה. תודה לך, רחלי שאין כמותה!
והמשך הצלחה ענקית לכולנו.