מזל טוב! סוף סוף הגעתם לסוף! כלומר לסוף הטיוטה הראשונה של הספר החדש שלכם! וזה מרגש במידה שאין לתאר. אצלי זה מתבטא בזרמים חשמליים בכל הגוף. כלומר – זה מרגש עד כדי כך. (אבל זה בסדר גם אם אצלכם זה לא בדיוק זה.)

מה עושים עכשיו?

טוב, יש כמה אפשרויות, אבל בואו נתחיל ממה לא: לא שולחים את הספר להוצאות. לשום הוצאות. בשום פנים ואופן.

למה?

כי הוא עדיין לא מספיק טוב.

איך אני יודעת שהוא עדיין לא מספיק טוב למרות שלא קראתי אותו ואני לא מכירה אתכם בכלל? אני יודעת, כי ברור לי שהטיוטה הראשונה שלכם לא יכולה בשום פנים ואופן להיות טובה כמו הטיוטה הבאה שלכם. אני גם יודעת שעד עכשיו עשיתם את ההכי טוב שאתם יכולים. אז אולי זה הכי טוב שאפשר? ובכן – לא.

בטיוטה הראשונה שלכם אני יכולה להבטיח שיש המון המון בעיות.

הבעיה הראשונה והקלה מכולן היא שגיאות כתיב ושגיאות הקלדה. העניין הוא כזה: המוח שלנו חכם יותר מהידיים שלנו וגם מהיר מהן. המוח שלנו כל כך מהיר, שהידיים פשוט לא מספיקות לעקוב אחריו, ובזמן שהן כותבות – הוא מתקדם הלאה. לכן קשה לנו לראות את מה שכתבנו. כי בזמן הזה, אנחנו כבר חושבים על משהו אחר. יותר מזה: המוח שלנו הוא כל כך חכם, שהוא עושה תיקונים. הוא לא מתעכב על שטויות כמו שגיאות הקלדה. זה לא ממש מפריע לו אם כתוב כאן 'שגיאות' או 'שדיאות', 'שמן' או 'זמן', 'הנשים' או 'בנשים'. גם לא אכפת לו אם כתבנו 'אנטילופה' או 'אטנילופה'. הוא יודע למה התכוונו, וזה מספיק טוב בשבילו, וחבל לו על הזמן שהוא משקיע בזוטות שכאלו. לקטורים, עורכים וקוראים, לעומת זאת, הם הרבה פחות סבלניים כלפי שגיאות כאלה, ובעיקר אם יש הרבה מהן. לכן חייבים לתקן את כל זה לפני שמעבירים את זה למישהו חשוב, כלומר לקורא שמקבל החלטות לגבי עתידכם. אבל זו באמת הבעיה הקטנה ביותר.

מה עוד? שימוש יתר במילים מסוימות. למשל – אם כתבתם את המילה 'ייחודי' שלוש פעמים בפסקה אחת – היא מאבדת כל משמעות, וודאי כל ייחוד. היא לא מעבירה את מה שרציתם להעביר. זה נכון גם למילים אחרות. הרושם שיתקבל אם תשלחו כתב יד כזה הוא שיש לכם אוצר מילים דל.

עד כאן דיברנו על שטויות. באמת שטויות. שימו את כתב היד בצד לחודש חודשיים, וכשתפתחו אותו בפעם הבאה – כל הדברים האלה "יקפצו לכם לעין" מיד.

יש בעיות חמורות יותר. יכול להיות שיש לכם דמויות לא אמינות. יכול להיות שהעלילה לא אמינה. יכול להיות שהבדיחות שלכם לא מצחיקות. באופן כללי, יכול להיות שמה שהיה לכם בראש – פשוט לא עבר אל הדף. יכול להיות שהדברים שחשבתם שהם מובנים מאליהם לא מובנים בכלל, ודברים שחשבתם שאף אחד לא מבין הסברתם עד לזרא.

הבשורה הממש רעה בעניין הזה, היא שיהיה לכם מאוד קשה לתקן את הדברים האלה. כלומר – יהיה לכם מאוד קשה לתקן את הדברים האלה בלי עזרה.

כשתהיו סופרים מוכרים – כבר בטח תהיה לצדכם איזו עורכת (לרוב זו עורכת ולא עורך, זה המצב) שתעזור לכם לראות את כל הדברים האלה. בספר הראשון שלכם – צריך למצוא עורכת ולשלם לה הרבה כסף בשביל זה. ואני לא ממליצה לעשות את זה. פשוט כי זה עדיין שלב ראשוני מדי.

מה כן לעשות?

לגייס חברים. אבל רגע, אל תתקשרו לאף אחד עדיין! לא כל חבר יכול לעזור לכם! אתם צריכים למצוא חברים מיומנים במתן משוב. (רמז: יש חברים שתקבלו מהם רק תגובות על שגיאות כתיב ושגיאות הקלדה, ולזה אתם לא זקוקים בכלל… את זה כבר תמצאו לבד. כן, מניסיון.)

איפה מוצאים חברים מיומנים במתן משוב?

המקום הטוב ביותר למציאת חברים כאלה היא סדנת כתיבה. כשאתם מגיעים לסדנת כתיבה, בדרך כלל יש בה משובים. את המשובים נותנים המנחה ונותנים החברים בסדנה, שהם עצמם כותבים שמקבלים משובים. במהלך הסדנה חשוב להקשיב לחברים האלה. לשמוע את המשובים שהם נותנים, ולטפח קשרים עם נותני המשובים הטובים ביותר, וכדאי שאלה יהיו אנשים שאתם מרגישים שאתם יכולים להתחבר אליהם גם ברמה האישית. אנשים שנעים לכם אתם. שתרצו לשמור אתם על קשר. אגב, למדו גם אתם איך נותנים משוב טוב – גם כדי שתהיו מספיק אטרקטיביים לשמירה על קשר, וגם כי זה יעזור לכם לבחון גם את העבודה שלכם. במידה מוגבלת אמנם, אבל יותר מכפי שיכולתם קודם.

עכשיו יש שתי אפשרויות:

אפשר לשמור על קשר עם אדם או שניים, ולהחליף כתבי יד למשוב.

אפשר ליצור קבוצת כתיבה ולהיפגש פעם בכמה זמן, וגם לתת משוב (כן כן כן! תעשו את זה! קבוצות כתיבה זה החיים!)

ועוד אפשרות שיכולה לנבוע מהקשר שלכם עם אנשים כותבים או עם אנשים שהם קוראים מיומנים (אפשר למצוא אותם בכל מיני קבוצות פייסבוק ובכלל בחיים…): צרו לכם קבוצת בטא. קבוצת בטא היא אוסף של אנשים, שלא בהכרח מכירים אתכם אישית, אבל מתחברים לכתיבה שלכם, שאפשר לשלוח אליהם כתבי יד שלכם, ולקבל מהם תגובות רציניות ומעמיקות על הספרים שלכם. הנה מה שאומרת הסופרת שרית חיים על קבוצת הבטא שלה.

מה כדאי לעשות כדי לשפר את המשוב, חוץ מלבחור משיבים טובים? הכינו רשימת שאלות. הכניסו אליה את מה שמטריד אתכם. האם אתם חוששים שתיארתם משהו בצורה פוגענית, או שההומור שלכם לא הובן? שאלו על כך! אפשר גם לתת למשיבים לענות "על נקי", בלי שאלות, ולשאול אחר כך, אבל אל תחכו יותר מדי. זיכרון הוא עניין מתעתע…

בכל מקרה, בסופו של משוב, זכרו להגיד תודה רבה למשיב. גם אם אתם שונאים אותו כרגע. הוא עשה בשבילכם דבר ענק. מגיע לו.

בהצלחה!

וגם – שתפו! אילו חוויות חוויתם במשובים שקיבלתם או נתתם?