כלא אלקטרז
בשנה האחרונה הייתי עם הבת שלי בכלא אלקטרז. כלא אלקטרז לא פעיל כבר שנים רבות. איכשהו הבינו שם בארצות הברית שלהחזיק את הכלא הזה – שישב על אי מבודד והיה צריך להעביר אליו משאבים שונים, וגם להחזיק בו את משפחות הסוהרים – זה פשוט סיפור יקר מדי. זה באמת לא סביר להוציא כל כך הרבה כסף על החזקת אנשים שהם התחתית של התחתית של החברה. אפשר לעשות את זה גם בפחות. אבל כשהוא פעל – מי שנכלאו בו היו באמת התחתית של התחתית. איש לא נשפט לרצות את עונשו באלקטרז. הובאו לשם רק פושעים שהיו כל כך מסוכנים ופראיים שכבר לא היה אפשר לשמור עליהם בבתי כלא אחרים. בריחה מכלא אלקטרז נחשבה לבלתי אפשרית לחלוטין, אבל גם זה קרה.
כך הופכים לימון ללימונדה
כיום כלא אלקטרז עולה לארצות הברית הרבה פחות, ומכניס הרבה יותר. המקום הפך למוזיאון מבוקש שיש להזמין אליו כרטיסים (לא זולים) לפחות שבועיים מראש, אחרת הם פשוט ייגמרו. כשאתם מגיעים לשם – אתם מוזמנים ליהנות מסיור אודיו ברמה גבוהה ביותר בתוך מתקן הכליאה, מסרט, מחנות ספרים (שיש בה גם ספרים אבל בעיקרון זה שם קוד לחנות מתנות), ומגן בוטני יפהפה שטיפחו נשות הסוהרים והאסירים שנשלחו לעבוד בו, סביב הכלא. האי נחשב גם לאדמה אינדיאנית במקור, אז גם סביב העניין הזה יש חגיגות.
המקום הנורא בעולם?
ואת כל הסיפור הזה אני מספרת לכם כדי להגיד משהו אחר בעצם. כשהייתי שם עם הבת שלי המדריך שנתן לנו נאום קצר עם בואנו ושלח אותנו הלאה, אמר לנו שהכלא הזה נחשב ל-worst of the worst. הגרוע שבגרועים. ואני מיד חשבתי לעצמי, "פפפף, קודם תקפצו לאושוויץ ואחר כך נדבר."
הבת שלי כמובן הביעה מיד מחאה על זה שאני דוחפת שואה לכל מקום (בלי קשר לזה שהיא הסכימה איתי). אבל יש לנו קטע כזה, ליהודים, ובעיקר לפולנים, ואולי לפולני העולם כולו: דברים מזכירים לנו דברים אחרים, ואנחנו תמיד מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו. תמיד יש איזה מאורע אחר, מכונן, הרבה פעמים כואב, שנמצא שם ברקע. שאי אפשר לשכוח אותו גם ברגעים הכי שמחים.
בהגיעך אל המנוחה והנחלה
ככה שהביקור באלקטרז היה הדבר הראשון שנזכרתי בו כשהתחלתי לקרוא את פרשת כי תבוא. בפרשת כי תבוא כתוב שעם הגיעך לארץ, אל המנוחה והנחלה, יש לאסוף מראשית התבואה (כלומר ביכורים), להביא אל הכהן ואז: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ." (דברים כו, ה-יא)
גם ברגעים הכי שמחים, כשסוף סוף בן-אדם מגיע אל המנוחה והנחלה ורוצה לחגוג בנחת את הפירות שעליהם עמל – אנחנו זוכרים שיש כאן איזה סיפור רקע. איזה מאורע אפל בעברנו שנותן משמעות גם לרגע הזה.
מה סיפור הרקע שלך?
וחשוב מכך: מה סיפור הרקע של הדמויות שלך?
מה מאפיל על חייהן אך גם נותן טעם ומשמעות לכל מה שקורה בהמשך?
**
השאר תגובה