טעויות נפוצות בעברית

ברוח הניקיונות לפסח, הנה 22 דרכים לתקן את הטקסט שלכם (כלומר, לעשות לו עריכת לשון). ומכיוון שאני יודעת שאתם קצרים בזמן – אני חוסכת בהקדמה ועוברת מיד לתכלס. תיהנו!

22 טעויות נפוצות שאתם כבר לא תעשו

• אודות. איזו מילה נהדרת, נכון? אנחנו מאוד אוהבים את המילה אודות, מקפידים לדחוף אותה ללשונית אחת בכל אתר, וכשאנחנו כותבים, אנחנו לא סתם מספרים על הפגישה המרתקת שהייתה לנו אתמול עם בתיה שלא ראינו מאז התיכון, אנחנו מספרים אודותיה.
  .
  אבל 'אודות' בעברית פירושה "קורות". אם אנחנו מתכוונים לספר על כל מה שקרה לבתיה מאז שנולדה ועד עצם הפגישה אתמול – זה ממש מתאים. אם לא, אפשר להסתפק בלספר על הפגישה, ובדף המיוחד שלנו באתר – בפשטות עליי או עלינו. ואם רוצים בכל זאת גבוה – אז על אודות.
  .
• 'באם' וגם 'בכדי'. יפה, אה? למה לכתוב סתם 'אם' או 'כדי' אם אפשר לקשט אותן ב-בי"ת המליצה, לא ככה? אז זהו שלא. בי"ת היא לא אות של מליצה, ו'באם' ו'בכדי' הן לא תחליפים גבוהים יותר ל'אם' ו'כדי'. הן טעויות. ותרו עליהן. זה רק יהפוך את הטקסט שלכם לנקי יותר.
  .
• אז גרב, אם כבר שאלתם, היא, כלומר, הוא – זכר. גרביים יפים, ולא יפות.
  עריכה: ובכן, בשנת 2021 נפל דבר; האקדמיה ללשון העברית הכריזה כי מעתה ואילך גרב היא גם נקבה והוא גם זכר. משמעות הדבר היא שאתם יכולים להשתמש במילה כך או כך. יש מילים נוספות כאלו, אגב, פנים היא אחת מהן. למה כן חשוב לשים לב אם כך? חשוב לשים לב שאם כתבתם ספר שלם ויש בו גרביים רבות (או רבים), תתייחסו לכולן ולכולם באותו המין. זה פשוט נראה עקבי, נכון, שלם יותר.
  .
• מכירים את הקטע הזה שאתם נכנסים לחדר שלכם, סוגרים את הדלת ואפילו נועלים אותה, מתכננים איזה לפחות רבע שעה של שקט, ושנייה אחרי שאתם מתיישבים על הכורסה, או נשכבים על המיטה ועוצמים עיניים מישהו דופק בדלת? אז זהו שאין דבר כזה דפיקה בדלת. כלומר יש, אבל זה לא תקין. כי לא דופקים בדלת, אלא עליה.
  .
• בטוח יצא לכם לקרוא פעם משפט בסגנון הזה: "החצר המוטורית הינה סביבה דידקטית שבה לומדים הילדים לראשונה להכיר את חוקי התנועה…" למשפט הזה יש עשרות אלפי אחים ואחיות בכתובים, ומככבות בו המילים 'הינו', 'הינם', 'הינן' וכדומה. 'הינה' פירושה 'הנה היא'. 'הינו' = 'הנה הוא'. ואיך שהוא בדרך כלל זה לא מה שרוצים לומר… אז מה הפתרון? 'היא'. וגם 'הוא', 'הם' ו'הן'. קצר ואלגנטי.
  .
• ו"ו היא אות חביבה ביותר. עורכי דין אוהבים אותה במיוחד. בכתבי תביעה, חוזים וכדומה נמצא אותה לרוב בצירופים כמו – 'מאחר ו', 'ייתכן ו', 'במקרה ו', 'היות ו', 'כמעט ו', וכן הלאה וכו'. כל הצירופים האלה מנסים להיות פסוקית סיבה. הם רוצים לספר לנו מה קרה, מהי הסיבה שבשלה נוצר מִכְתם נעלה זה. העניין הוא שבפסוקית סיבה יש להשתמש במילית 'ש', ולא ב'ו', יפה וחגיגית ככל שהיא נראתה לנו עד כה. אז כן 'מאחר ש', 'ייתכן ש', 'במקרה ש', 'היות ש', 'כמעט ש'. החריג היחיד הוא 'הואיל ו'. כאן אתם יכולים להשתמש ב'ו' חופשי. עליי.
  .
• "הב-ט-חנו זה לזו, ברגע של חולשה…" מכירים? אז מה אתם אומרים, מי הבטיח למי? המממ… זה היה אמור להיות הדדי, אבל… האמת שזה לא. הוא הבטיח לה. היא לא הבטיחה לו כלום. וכשנראה לו שהיא פחות מחויבת ממנו לקשר ביניהם – בעצם אין לו מה להתפלא… רוצים הדדיות? אז אין בררה. נהיה חייבים לכתוב זה לזה. אני יודעת שאין רוח הפמיניזם נוחה בעניין זה, אבל במקרה הזה – זה מה יש.
  .
• את הביטוי 'חלק מהם', אפשר לכתוב יפה יותר. רק בחרו בין 'מקצתם' ובין 'אחדים מהם', וסוף סוף תרגישו שאתם כותבים גם יפה וגם נכון… 😉 (ואם אתם מחפשים שפה גבוהה פחות – השתמשו בכמה מהם.)
  .
• טווח. טווח הוא מרחק, ומשתמשים בו ביחס למדידה מדויקת. אם אתם רוצים לדבר על טווח גילאים שנע בין 3 ל-7 – סבבה. לכו על זה. 'טווח כישורים' לעומת זאת – הולך הרבה פחות טוב…
  .
• יחד עם זאת. ביטוי יפה – יחד עם זאת. הבעיה היא שיש בו כפילות. מספיק לגמרי לכתוב (וגם להגיד) 'עם זאת', וזהו.
  .
• מכירים את ההבטחה הזו, למשל של מוכרים בחנות, שאומרים לכם שכמובן שתיהנו מאחריות מלאה על המוצר? אז קודם כול – אחריות מלאה היא דבר מצוין כמובן; אבל 'כמובן ש' הוא כפילות. 'כמובן' משמעותו – 'כמו שמובן', ו'כמובן ש' – משמעותו: 'כמו שמובן ש'. מהיום הסתפקו ב'כמובן'. או ב'מובן ש'. כרצונכם. אותו הדבר לגבי כנראה ש. או כנראה או נראה ש.
  .
• מכירים את המולטי-פועל 'לקח'? איזה מדהים זה שיש לך מילה אחת שאפשר לדחוף אותה ממש לכל מקום, נכון? יש בזה רק בעיה אחת: זה לא עברית… אז מהיום, כשאתם רוצים לקחת החלטה, לקחת חלק, לקחת יוזמה או לקחת סיכון, תעצרו שנייה, ובמקום לקחת את כל הדברים האלה ועוד הרבה אחרים – תחליטו, תשתתפו, תיזמו, ותסתכנו. בעצם עזבו, אל תסתכנו.
  .
• 'מהווה' היא מילה אהובה מאוד בעברית, ומרבים להשתמש בה, רק שלא תמיד במקומות הנכונים. במילה 'מהווה' יש להשתמש רק במקום שבו מתהווה משהו. רק במקום שבו משהו נוצר. בכל מקום אחר מספיק (ונכון) לכתוב 'היא', או 'הוא' או 'הם', ולפעמים אין צורך בשום מילה כלל.
  .
• מכירים את האנשים האלה שנוטלים את החוק לידיים? אין ספק שזו תופעה בזויה שראוי לה שתיעלם מן העולם. גם הביטוי הזה – ראוי לו שייעלם מן העברית. אם בעברית יפה חשקה נפשכם כתבו: 'עשה דין לעצמו'.
  .
• סמיכויות עלולות להפוך לעתים למעין עיסה סמיכה ודביקה שהעברית לא אוהבת. דוגמה? יאללה. שימו לב לזה: עונת רביית כלבי הים. אפילו תגידו את זה לעצמכם. לא נשמע כל כך טוב, נכון? בעברית אנחנו לא אוהבים ליצור סמיכות של יותר משתי מילים. במקרה הזה נרצה לפרק את הסמיכויות ולכתוב: "עונת הרבייה של כלבי הים. הרבה יותר טוב.

• 'על מנת' הוא תחליף רווח מאוד למילה 'כדי'. רווח מדי, למען האמת. מקורו של 'על מנת' הוא בלשון חכמים, והוא משמש במקום שבו ניטל סיכון מחושב. ב-99% מהמקרים משתמשים בצירוף הזה בטעות, ויש להחליפו ב'כדי' הפשוטה והלא מתייפייפת שמתאימה תמיד. בואו נגיד ככה, גם אם תחליפו 'על מנת' נכון אחד בטעות – לא קרה כלום.
  .
• מכירים את ההתלבטות אם לכתוב פיסי או פיזי (וכך לגבי כל המילים שנגזרות משם)? ואז אתם מתחילים את המסמך בצורה אחת, ובאמצע עוברים לאחרת בלי לשים לב, ואם אתם כן שמים לב אתם אומרים לעצמכם שלפחות במקום אחד זה יהיה נכון…? אז יש לי בשורה בשבילכם: הקץ להתלבטויות. האקדמיה ללשון החליטה בשבילנו שמילה שה-S שבה מבוטאת כמו האות ז נכתבת ב-ז. וככה זה פיזי, ופיזיקה, ופיזיותרפיה, וגם מוזיאון ומוזיקה ושלל מילים אחרות שאני לא מצליחה לחשוב עליהן עכשיו. ואיזה כיף זה שלא בכל דבר צריך להחליט לבד.
  .
• ראיתם אתמול בחורה אחת עם צוואר מתדלדל? כנראה שלא. מקסימום – עור הצוואר שלה מתדלדל. עברית אוהבת דיוק.
  .
• כשהיינו קטנים קטנים (ואני מדברת כרגע אל אלה שהם כבר לא…) למדנו שמילים בנקבה נגמרות באות ה"א, אבל היו יוצאי דופן כמו קופסא ודוגמא וגרסא, שהגיעו אלינו מהארמית ושמרו על ה-א שם בסוף. לא עוד. על פי החלטת האקדמיה, גם מילים שהגיעו מן הארמית ונתפסות כשמות ממין נקבה – יקבלו סיומת ה', ובא לציון גואל. כתבו מעתה קופסה, דוגמה וגרסה.
  .
• יש המשתמשים במילה 'רכבים' כריבוי ל'רכב'. הדרך הנכונה לרבות 'רכב' היא לומר (וגם לכתוב) 'כלי רכב'. עם זאת, האקדמיה מתייחסת ל'רכבים', כשם שהיא מתייחסת ל'נשקים' ול'מידעים', כהתפתחות טבעית של השפה, (כן כן, האקדמיה ללשון העברית מכירה בהתפתחות טבעית, היא לא כפייתית כפי ש(אולי) חשבתם, ואינה מתנגדת לשימוש הזה.
  .
• 'שרטוט' או 'סרטוט'? שתיהן. מה שבא לכם. ואם עד היום גידפתם את מי שכתב שלא לרוחכם – זה הזמן לצאת תותח ולהתנצל. כך גם:
  .
• 'תפישה' ו'תפיסה'. גם מחשבתית. 'תפיסה מחשבתית' תקין לגמרי היום.

אז מה עכשיו?

עכשיו יש לכם שלוש אפשרויות:

1. אתם יכולים להגיד: "עזבו אותי מכל זה, תנו לי לשמור על הקול הייחודי שלי." שמעתי את זה הרבה, ודווקא ממי שיש להם הכי הרבה טעויות… אבל זו גישה שקיימת בציבור הרחב, ולא כל אחד שואף למצוינות.
2. אתם יכולים לקרוא שוב את המסמך האחרון שכתבתם, זה שעדיין לא יצא אל אוויר העולם ולתקן בו את הטעויות שצוינו כאן בזו אחר זו. אתם יכולים גם ליעל מעט את התהליך בעזרת המקשים Ctrl ו-F ולחפש את הטעויות אוטומטית.
3. ואתם יכולים להתייעל עוד יותר, להיכנס עכשיו לאתר ivri.guru ולהוריד את "עברי" – עורך הלשון העברית האוטומטי היחיד בישראל – אל המחשב שלכם, לרכוש רישיון הפעלה, ולתקן בקלות וביעילות את כל השגיאות שצוינו כאן ועוד מאות שגיאות אחרות.

מה עוד?

מתחשק לכם להוסיף טעויות נפוצות שנתקלתם בהן?

נפלא! בדיוק לשם כך ביקשתי מהמתכנתת האלופה שלי לשים כאן בסוף מקום לתגובות…

ושיהיה טקסט נקי וחג פסח כשר ושמח!