עריכה עצמית היא עניין משמח, והיא גם קשה מאין כמוה.
משמח למה? מפני שיש לנו כבר טקסט כתוב! וזה שונה לחלוטין מלעמוד מול דף ריק ולנסות להבין מה קורה עכשיו. יש בשר! יש עם מה לעבוד! שמחה גדולה!
והיא גם קשה מאין כמוה, כי אנחנו קצת עיוורים למה שהוא חלק מאיתנו. קשה לנו לראות את הדברים שלנו בעין ביקורתית נטולת פניות. במקרה הטוב אנחנו מחבבים את עצמנו, וקשה לנו לראות את המגרעות שלנו. במקרה הרע – אנחנו שונאים את עצמנו ולא מצליחים לראות את הדברים היפים והטובים. ובכל מקרה – אנחנו לעולם, אבל לעולם, לא אובייקטיביים. אנחנו פשוט לא יכולים להיות.
ובכל זאת, עריכה חייבת להיעשות. ועריכה עצמית, לפני שיוצאים החוצה לעולם – היא קריטית. וממש כאן באתר תמצאו כמה וכמה פוסטים על עריכה, בעיקר כאן.
למה חשבתי על זה היום?
אז ככה. במסגרת הסדרה שלנו "מה אפשר ללמוד מספר הספרים על כתיבה", קראתי את פרשת משפטים, ואז חזרתי להתחלה והתחלתי לקרוא את הפרשנויות לפרשת משפטים. אמנם התקדמתי קצת הלאה עם הפסוקים (שלא תחשבו שחיפפתי או משהו) ובכל זאת חזרתי להתחלה, כי אהבתי במיוחד את מה שעשה רש"י ממש בפסוק הראשון.
הפסוק הוא: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם." (שמות כא, א) – פסוק שלא שמתי לב אליו במיוחד בקריאה ראשונה, כי מה שיש כאן בגדול זו איזו שהיא הקדמה, נכון?
אבל רש"י, שהיה חד הבחנה ממני, למד כאן משהו ממש מכל מילה:
"ואלה המשפטים" – מדובר כאן בפסוק ראשון של פרק חדש ופרשה חדשה. זה גם נושא חדש לגמרי. בשביל מה נמצאת שם האות ו'? רש"י לומד מכך על חיבור לסיפור הקודם: "כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים, ואלה – מוסיף על הראשונים", והוא מסביר את הקשר בין מה שקראנו קודם למה שיש פה עכשיו.
"אשר תשים" – מסביר רש"י כי אלוהים מעדכן את משה: אתה לא עומד עכשיו להסביר להם כל דבר ודבר פעמיים ושלוש עד שהם יבינו, יפנימו, יזכרו וכו'. אתה שם את זה לפניהם. להסברים יהיה מקום בהמשך.
"לפניהם" – מדובר בעם ישראל. לא בעמים אחרים. מה שיש כאן, מחייב רק אותנו.
וכאן אנחנו חוזרים לסיפורים שלנו ולעריכה עצמית. האם לכל מילה ומילה שכתבתם יש משמעות? האם המשמעות חשובה לסיפור? לא חשובה לסיפור? אולי בקריאה שנייה ושלישית אתם מוצאים בסיפור שלכם מילים שאתם כבר לא ממש זוכרים למה התכוונתם כשכתבתם אותן, שלא לדבר על משפטים ופסקאות שלמות?
ואני חושבת שזו באמת אחת המשימות החשובות שלנו כשאנחנו באים לערוך את הסיפורים שלנו. ואוסיף שכדאי לעשות זאת ממרחק של זמן מה מכתיבת הסיפור, פשוט כי זה יעזור לחשוב בבהירות. אנחנו צריכים לעבור על הכול, משפט משפט, מילה מילה, ולמחוק את המיותר, ולדייק את הדורש דיוק. (למשל: חיית מחמד = תיאור כללי. כלב, חתול, איגואנה = כתיבה מדויקת. רוטווילר, פודל, חתול בורמזי אירופאי = כתיבה עוד יותר מדויקת, שגם מציירת תמונה במוחו של הקורא. אבל אם אין לזה משמעות – אל תכתבו את זה! מסרו את החתול למישהו שידע להעריך אותו!)
ערכו את הסיפור שלכם עד שהוא יבהיק מניקיון וממשמעות.
בהצלחה!
כמה את מדוייקת. תודה על התובנות שאת מביאה!