13 באוקטובר הוא היום הבינלאומי להפחתת אסונות טבע. זהו יום נוסף שמקורו בהכרזת או"ם, משנת 2009. מטרתו היא קידום ההיערכות לקראת אסונות טבע כמו שיטפונות, התפרצויות הרי געש, מפולות שלגים, צונמי, סופות ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה על הטבע.

אי-שם לפני הקורונה, הייתי בכנס כתיבה בסיאטל. ביום הטיול שהוספתי לי לפני החזרה הביתה, הצטרפתי לטיול מאורגן לשמורה של הר רנייר. הר רנייר הוא הר געש, וסביבו קיימת שמורת טבע יפהפייה ובה בעלי חיים וצמחים ופטריות במגוון הגדול ביותר שראיתי מימיי, ורק אלוהים יודע מה קורה למי שבודק אותן מקרוב. פגשתי שם בחורה אחת שאמרה לי שהיא והחבר שלו מאוד אוהבים פטריות, והם הציבו להם כלל: הם יטעמו כל פטרייה, אבל רק פעם אחת. אני לא בטוחה שכדאי ללמוד מהם, וזה בהחלט לא מסר לחיים, אבל זה סיפור נחמד ומשעשע, ואולי הוא יצית איזו פינה אפלה בדמיונכם, אז מה אכפת לי לספר.

אבל לענייננו – כשירדתי מההר, לפני שחזרתי למלון, פגשתי שם אדם מבוגר שגר ממש שם בסביבה. סיפרתי לו כמה התפעלתי מהשמורה, ואיזה תענוג זה בוודאי לגור במקום יפה כל-כך, והוא ענה לי: "כן, עד שההר יתפרץ." ולא יסף.

אנשים שגרים ליד הרי געש הם לא טיפשים. הם יודעים שהבית שלהם יכול להימחק בהתראה קצרצרה. הם יודעים שהם יכולים להישאר בלי כלום. והם בכל זאת גרים שם. והרי געש הם רק דוגמה אחת!

אתם יכולים לדמיין מצב כזה? יכולים לחשוב מה עובר בראש של מי שגר במקום כזה? למה הוא גר שם? ומה קורה כשמישהו שחשוב לו לגור שם עומד להתחתן עם מישהי שבריחה מהבית באמצע הלילה היא לא במפת התוכניות העתידיות שלה? בואו, אין גבול למספר המצבים שיכולים להתפרץ מסיטואציה כזאת. כתבו אחד!

*

תרגילים נוספים תמצאו כאן. 

הצטרפו לערוץ "זמן כתיבה" בטלגרם ולא תפספסו שום תרגיל ושום עדכון!