ההבטחה בסיפור שלנו נמצאת בכמה מקומות. היא נמצאת בעמוד הראשון של הסיפור, או לכל היותר בשלושת העמודים הראשונים, היא נמצאת בכריכה האחורית, והיא נמצאת בכריכה הקדמית. בתמונה שנבחרה לייצג את הספר.
כדי להסביר כמה היא חשובה, בואו נדבר על כמה דוגמאות מחיי היום-יום שלנו.
- אתם מגיעים לרופא שיניים. באתם אליו כי כואבת לכם השן, ואתם רוצים טיפול. זה הכול, טיפול, ושהשן הזאת לא תכאב יותר. שלא תרגישו אותה. כמו שהיה עד היום. ואז הרופא נותן לכם את הזריקה הלא-נעימה הזאת שמרדימה לכם חצי מהפנים, ונותן לכם כמה דקות של מנוחה, עד שהחומר יתפזר כמו שצריך, ואז, כשאתם שוכבים שם בכיסא המטופל, לא בשיאכם, לא במצב שבו אתם יכולים פשוט לקום וללכת, ואתם נתונים לגמרי לחסדיו, הוא נותן לכם את הטיפול הכי טוב שיכול להיות, אבל על הדרך גם שוטח בלהט את משנתו הפוליטית.
- אתם הולכים להרצאה שתלמד אתכם איך להרוויח פי שלוש בשליש שעות העבודה. בפרסום הובטח לכם שכשתצאו משם יהיו לכם 4 כלים פרקטיים יישומיים שתוכלו להפעיל מיד, ובתוך 30 יום תראו את ההכנסות שלכם מאמירות, בעוד אתם עובדים פחות, ובכלל מבלים עם הילדים בדיסניוורלד. לקראת שני שליש ההרצאה אתם קולטים שכבר שמעתם על החיים הטובים שעומדים להיות לכם, אבל אתם עדיין לא יודעים איך בשם הרוחות והשדים תגיעו אליהם, ואז, ברבע האחרון של ההרצאה (שחיכיתם לו בשלוש השעות האחרונות) מוכרים לכם תכנית של 4 מפגשים ב-8000 ₪ אבל רק היום, כי זה למהירי החלטה, ומחר זה כבר יעלה 12,000 ₪.
- אתם מצטרפים לחוג מתקדמים ביוגה במתנ"ס הקרוב למקום מגוריכם, בתקווה לשפר עוד את היכולות שעבדתם עליהן קשה כל כך בשנתיים האחרונות. במהלך השיעור מתברר שמרבית המשתתפים חדשים לגמרי, ולא רק שהם לא יודעים מה זה "קוברה" או "תנוחת הלוחם", אפילו הנשימות הנכונות לא ברורות לכם, ואתם מוצאים את עצמכם גולשים במדרון תלול לנקודת ההתחלה.
- אתם מזמינים בלינצ'ס גבינה. עד מהרה הוא מגיע, והוא נראה חמים ושמנמן ומתוק ונהדר, ואז אתם נועצים בו מזלג, וחותכים חתיכה אלגנטית בתנועות מאופקות ואלגנטיות בעזרת הסכין, ומקרבים אותו אל הפה בחמדה, ו… מגלים שמדובר בגבינה מלוחה.
מה הקשר בין כל המקרים האלה? ובכן – אכזבה. ציפיתם לדבר אחד וקיבלתם משהו אחר. המשהו האחר הזה – יכול להתאים לכם מאוד בתקופת חיים אחרת. כרגע הוא רק אכזבה.
אז אותו הדבר בדיוק בספר.
בעמוד הראשון של הספר אתם מספרים לקורא (לא באופן מפורש!!) על מה הסיפור הזה, ומאיזה ז'אנר הוא (מתח? דרמה?), ומה הסגנון (מצחיק? ציני? קורע לב?) ואם הקורא מחליט להמשיך ולקרוא – נוצר ביניכם מעין חוזה. אתם מספקים את הסיפור על האישה שמחפשת אהבה מז'אנר הפנטזיה שכתוב בהומור עוקצני, והקורא קורא את הספר עד הסוף עם אופציה של המלצה לחברים.
אם בעוד 3 או 30 או 130 עמודים תתחילו להטיף לו על טבעונות, או לתת לו מידע על סבונים עשה-זאת-בעצמך, או סקירה היסטורית של מלחמת ויאטנם – אתם מפרים את החוזה שחתמתם עליו. לא בשביל זה הקורא שילם על הספר, או נלחם על התור שלו בספרייה.
זה נכון גם לכריכה, אגב. הכריכה אמורה לשדר את התוכן של הספר. לאחרונה, בתי האינטליגנטית להפליא והקוראת המון ממש, לקחה מהחדר שלי ספר שנראה לה מצוין. הכריכה שלו משכה את לבה, והלב משך את היד, וכעבור 40 עמודים היא החזירה לי אותו מאוכזבת. היא ציפתה לפנטזיה. זו לא הייתה פנטזיה, זו הייתה דרמה היסטורית. והספר – מדהים. באמת. רק שהוא לא מה שהיא ציפתה. בצירוף מקרים מופלא גיליתי שדורית תמיר הנהדרת כתבה על כך לפני כמה ימים בבלוג שלה. אם אתם עדיין לא סגורים על זה – הציצו גם בפוסט שלה, בלחיצה כאן.
מה אני מנסה להגיד?
אני מנסה להגיד שאתם חייבים לעמוד בהסכם שלכם עם הקורא.
ועכשיו רוצו לקרוא את שלושת העמודים הראשונים שכתבתם, ותבדקו אם עמדתם במשימה.
בהצלחה!
השאר תגובה