אמנות הפיתוי היא עניין מתעתע. היא מתעתעת כי זה לא קורה בבת אחת. לא בדרך כלל. זה קורה לאט לאט. זה מגיע מבפנים – ממישהו מוכר, קרוב. זה יכול להיות חבר, או קרוב משפחה, אפילו בן זוג או בת זוג. לפעמים הוא מפיל עליכם את כל החבילה בבת אחת, אבל גם זה לא קורה תמיד. הרבה פעמים זה נראה קצת מסתורי, לפחות בהתחלה. אתם רואים את האור בעיניים, את השלווה החדשה או ההתלהבות החדשה. לפעמים זו בכלל נחישות. הבן אדם שקוע לחלוטין במשהו אחר. משהו שאתם לא מכירים. רעיון חדש. דרך חדשה. ואתם רואים שטוב לו. אתם רואים שהוא התמלא חיים חדשים. רוח חדשה מפעמת בו. וזה נעשה יותר ויותר מסקרן. יותר ויותר מושך. נראה כאילו יש שם איזו אמת גדולה שיכולה לשנות גם את החיים שלכם.
ולפעמים באמת יש שם איזו אמת גדולה. אבל הרבה פעמים זה רק נראה כמו אמת גדולה, וזה רק נראה ככה למי שנמצא עמוק בפנים. מי שצופה מבחוץ – מי שמצליח לא להישבות בקסם, לא ללכת כעיוור אחרי נגינת החליל – מזהה שזו כת. מזהה את האינטרסים. רואה איך כסף מניע את העלילה, או כבוד, או פוליטיקה, או כל יצר הרסני אחר.
אמנות הפיתוי – מימי התנ"ך ועד היום
בפרשת ראה, ספר דברים, כמעט כל פרק יג מוקדש לכך, לזיהוי נביאי השקר, ולחובה להיזהר מפניהם, לזהות את השקר, ולהמשיך לדבוק בדרך האמת.
אני לא יודעת עד כמה זה היה פשוט או מורכב בימים שבהם נכתבו הדברים האלה. אני מעריכה שזה לא היה פשוט. אבל אני יודעת שהיום זה מורכב. טרנדים באים והולכים וגורואים, או כפי שקוראים להם היום – מנטורים – צצים משום מקום כל הזמן. הנושאים שהם מתעסקים בהם שונים ומגוונים, ונמצאים איפה שהוא על הגבול. לא תמיד קל לשים את האצבע על המקום שבו הם הלכו רחוק מדי. וזה יכול לקרות כמעט בכל עניין. לא תמיד יזמינו אתכם להשתתף בטקס הקרבת קורבנות (אם כי גם זה יכול לקרות), זה יכול להיות גם סביב טבעונות או תזונת פליאו, סביב התפתחות אישית, סביב שיווק… סביב הרבה דברים שבמינונים מסוימים יכולים להיות ממש בסדר. ממש לגיטימיים. רק שאיכשהו, בשלב כלשהו, הם כבר לא. הם כבר שעבוד. הם כבר שינוי מוחלט שמאתגר את כל מה שידעתם על העולם ועל עצמכם.
מה נראה לי מעניין כאן?
הכול, למען האמת. יש לי איזו משיכה לא מוסברת לענייני דתות וכתות (בינתיים זו משיכה אקדמית בלבד, פחות בקטע של היישום). אבל מה שנראה לי הכי מעניין כאן הוא הפיתוי. איך קורה שאדם סביר והגיוני שמנהל חיים סבירים והגיוניים, נמשך לתוך תהליך כזה? איך קורה שאדם משעבד את עצמו לאיזה רעיון שבמשך שנים רבות הוא לא ידע עליו דבר, ואם היו אומרים לו שיום אחד יקדיש לו את חייו – זה היה נשמע לו מופרך לחלוטין? האם זה קורה לאנשים סבירים והגיוניים שמנהלים חיים סבירים והגיוניים, או שצריך להיות משהו אחר מובנה באדם שמתפתה לתוך כת? האם תהליך של פיתוי כזה יכול להיות חיובי?
הצלחתי לעניין גם אתכם?
לכו לכתוב משהו!
השאר תגובה