חנוכה שמח!
זהו התרגיל הרביעי של אתגר נובמבר-דצמבר 2018 שלנו!
אם עדיין לא עשיתם את תרגילים 1, 2 או 3 – לא מאוחר מדי! לחצו כאן כדי להגיע אליהם: תרגיל 1, תרגיל 2, תרגיל 3.
חנוכה הוא חג מאתגר. במיוחד לשומרי מסורת, ועוד יותר מכך – לאלה שאוהבים מאכלים כמו סופגניות ולביבות בפרט, ומאכלים שמכילים שמן בכלל, ומי לא אוהב סופגניות ולביבות ומאכלים שמכילים שמן בכלל?…
לכן כל כך מתאים, דווקא היום, לדבר על חוש הטעם 😊
חשבו מהו המאכל שהדמות שלכם לא מסוגלת לסרב לו. הדבר האחד ויחיד שאם יונח בפניה היא לא תוכל לסרב לו, ולא משנה מה משמעות הדבר.
תרגיל חלופי: מה המאכל שאם הדמות שלכם תאכל אותו – יקרה לה משהו רע? (אפשר ללכת לכיוון של אלרגיה לדברים ידועים כמו חלב או בוטנים ולתאר דרמת בית חולים, ואפשר להיות יצירתיים יותר…)
כמו תמיד – אל תענו על השאלה בתשובה, אלא בסיפור.
כמו תמיד – שובו לכאן וספרו בתגובות איך היה.
נקודת בונוס למי שמעלה אחרי התשובה שלו מתכון מדהים ממש לסופגניות או ללביבות.
בהונגריה כמו בהונגריה יהודים צועדים על קיבתם. מכל שארית מייצרים מטעמים. עדיף בשרי חריף עם טעם של עוד. הבו לנו שום ונעשה ממנו ממרח/ריבה/ממתק/תבלין/תרופה. מסיפורי המטבח עם סבתא אפשר לייצר מערכון/ספר בישולים/סיפורי אושוויץ בנוהל.
לאטקס של סבתא רבקה זצל :
על כל תפוח אדמה מגורד להוסיף תפוח אדמה מבושל . מלח פלפל וביצה על כל שני תפוחי אדמה. מחבת עם מעט שמן על אש קטנה. ליצור קובבות פחוסות לסגור עם מכסה ולהפוך אחרי עשר דקות. אזהרת מסע: ממכר בטירוף
לא משנה מה עובר על הדמות שלי, גלידה בטעם שמפניה אפרסק תמיד תשמח אותה.
אצלי זה די קל, כי יש הרבה מאכלים שמלווים את הדמויות. אחד מהם כשהוא מתאר את המשפחה שלו (7 אחים) והוא ואחותו באמצע כמו מילוי הבשר של פסטלת ץפוחי האדמה שהוא אוהב (וגם אני). אם מישהו רוצה מתכון, בשמחה!
וואו , כשהתחלתי לכתוב סיפורים קצרים, סיפורי ילדות על שיכון עולים , ומשפחתי המעורבת מבלי לשים לב , השתרבב לסיפוריי כל פעם מאכל עדה זו או אחרת, עד שאחד הקוראים בפייס האיר את עיני לכך.
הגיבורה שלי רבקה , בת העדה המרוקאית מבשלת הרבה, אך לא עומדת בפיתוי של עוגת השמרים מפרג של גברתת הופמן שכנתה.
וכדי להשאיר טעם של מטעמיה – לא מתכון אבל תיאור הכנת הברקוקוש " רבקה פותתת גרגרי סולת באצבעותיה ומרטיבה אותם במעט מים קרים שממתינים לה בקערה . הגבישים הגדולים מתפוררים רצוא ושוב בכף היד במיומנות שרכשה משכבר הימים. הפתיתים צריכים להיות גדולים יותר מקוסקוס רגיל אך לא ענקיים מדי . חופנת בידה עוד קמצוץ סולת ומאחדת אותו עם חבריו המפותתים בידיה . היום תענית אסתר, מחר יזכו ילדי אחיותיה לטעום מברקוקש הסמיך מרובך בחמאה וחלב." בתאבון
זה היה תרגיל מעניין, כי אף פעם לא חשבתי על הדמות שלי מהכיוונים האלו. בסוםו של דבר שילבתי בין שתי האפשרויות של בתרגיל וחשבתי מה הדבר שהדמות שלי הכי הכי אוהבת לאכול ומה קורה כאשר יום אחד הוא פשוט נאלצת לוותר עליו. קצת אכזרי, אבל אל דאגה, זה זמני.
"יעל ואני קנינו בעשרים אגורות ארטיק 2 מקלות. שברנו אותו לשניים ואחרי שגמרנו בנגיסות קלות את כל ציפוי השוקולד אפשר היה להכניס את כל כולו לפה ולהרגיש את המתיקות החלקה מתגלצ'ת ונמסה מול כל חלק וחלק של הפה"
מתכון לארטיק וניל:
3 מיכלי שמנת מתוקה
שלושת רבעי פחית חלב מרוכז.
3 כפיות תמצית וניל אמיתי (של מדגסקר או מקורמיק).
להקציף, לצקת לתבניות ארטיק ולהקפיא.
טוב, זה לקח אותי למקום קצת אחר.. אבל מאוד משמח. זה לא המאכל שהיא לא עומדת בפניו.. אך היא בארץ רחוקה מהבית וקר ובודד לה והיא כמהה לתחושת בית ונזכרת בערגה במרק הבצל שהייתה אוכלת בילדותה בבית סבתה ומתחממת בלב ובגוף עם העלאת הזיכרון שלו. אז תודהה, רחלי. זה נפלא ממש התרגילים האלו.
באווירת החג הסופגניה לקחה את הדמות שלי בחזרה לילדות . לחווית האסור. ה"נו-נו!" לא תיכנסי לשמלה, ל"אסור" למה ש"צריך" ולרצון לאכול ולרקוד בלי חשבון… ולא רק בחנוכה…
ולגבי מתכון.. אז .. סבתא היתה אומרת תוסיפי קצת מזה וקצת מזה והרבה אהבה- ולכו עכשיו תרכיבו מזה את הלביבות שלה…
היה מעניין. הצלחתי למצוא את הטעמים המדויקים של שני הגיבורים שלי:) והבנתי שהמאכלים שהם אוהבים קשורים בקשר הדוק עם הזיכרונות שלהם. והטעמים החדשים מרפאים את הפצעים
עוף מעלה אצל ליאור זכרונות קשים. היא לא מסוגלת אפילו לראות עוף למאכל.
אבל סורבה לימון ובכלל כל מה שלימון, היא תמיד מוכנה לאכול.
המתכון שלי כל כך פשוט- לגרד תפו״א או בטטה וגם הרבה הרבה בצל. לטרוף היטב בצים ולערב עם הירקות.
להוסיף קצת קמח ולתבל ובמלח ופלפל . ולטגן. להגיש עם שמנת חמוצה מעל או סוכר; או פשוט סלט ירקות ליד זה.
המיוחד בלביבות הללו- הן כל כך מזכירות לי את אמא שלי…..
יש כל מיני נושאים שאני ממש נמנעת לכתוב עליהם, אחד מהם זה אוכל. לא יודעת למה (דווקא בספר הקודם מוזכרים מאכלים בהקשרים שונים אבל אף פעם לא משהו ספציפי מאוד או מפורט). התרגיל גרם לי להרהר בעניים, לנסות להבין למה ולנסות למצוא תשובה לשאלה איזה מאכל הדמות שלי הכי אוהבת. לא הגעתי לתשובה. אבל חושבת…
אחרי שהגיבורה שלי הזינה את הגוף והנפש של בני משפחתה הרבה עשורים, אולי כי זאת היתה הדרך הבלתי אמצעית הכי מדוייקת לה, הכי תמימה ונכונה, עכשיו, בהדרגה, היא שוכחת את סודות הבישול, וגם הרגישות של החיך דוהה.
עכשיו ילדיה מבשלים לה, היא אוכלת והם זוכים לביקורות נוקבות על התיבול.
החושים שוקעים להם, כמו השמש, האור פוחת והצבעים, הצלילים, רובם המכריע נדם והטעמים דהו.
היו פעם הקדמיים, מלח ופלפל, והחצופים, הפפריקות למיניהן, והאחוריים שמתפרצים אל החיך רק אחרי שהות של רגע, פלפל אנגלי, אגוז מוסקט, כוסברה טחונה, זנגויל, והסודיים, לימון, שני פירורי קינמון.
כעת, מובהקת, נותרה רק המולת המלח.
מקסים!
אהבתי במיוחד את הצירוף של "המולת המלח" 🙂
מעניין. יש שתי דמויות אצלי שאוכל חשוב להן, כל אחת במקום אחר בחיים. היה יום אחד שכתבתי על מי שחושב שתה בחלב ועוגיות (אנגלי מה אפשר לצפות) יכולים לפתור כל בעיה. אז זה היה המזון שלי ברקע.
בתרגיל כתבתי קטע עם זיכרון על אוכל שהיה מנחם בתקופת הילדות.
מה שהתכוונתי כשכתבתי מעניין הוא שלא עסקתי אף פעם במה יקרה רע אם הדמות תאכל אוכל מסוים. אולי פעם אעסוק בכך. אני חושבת כשאמא לילדה שסבלה ב8 השנים הראשונות לחייה מאלרגיה חמורה לחלב, נמנעתי שלא במודע מלכתוב על כך.
ונעבור למנה העיקרית:
ניסיתי היום את הלביבות הטבעוניות אולם יצא לי ספוג מידי בשמן והן לא התנהגו יפה במחבת, למרות שהן טעימות.
אז אתן את המתכון המנצח לדעתי מתוך ספר ״טעמים ראשונים״:
2 קישואי זוקיני, 1 תפוח אדמה, 3 כפות קמח (אם רוצים שהלביבה תהיה שמנמנה ועסיסית אז קמח תופח), 1 ביצה, 3 כפות פרמז׳ן מגורד, חצי כפית מלח.
מערבבים ומטגנים. בתיאבון וחג שמח.
תרגיל מרתק! אז כדי להכיר את הדמות שלי טוב, לקחתי אותה לבית קפה ודיברנו על המון דברים. אחד הדברים שלמדתי עליה הוא שהיא לא שותה קפה אלא אוהבת שוקו חם.
אני מאד אוהבת לבשל ולאפות ובמשך שנים עבדתי על ספר מתכונים שבינתיים זנחתי. היה לי רעיון הזוי לצרף מתכונים לספר שאני כותבת. אחת הדמויות בסיפור היא כלה טרייה שאוהבת לבשל. כשאחותה מתחתנת, היא נותנת לה במתנה ספר מתכונים למאכלים אהובים שמוזכרים במהלך הסיפור. זה רעיון קצת מטומטם אז לא בטוח שאעשה את זה
עד כה התייחסתי בכתב היד שלי רק לצורת האכילה שאפיינה בשבילי כמה דמויות, ולא למאכלים עצמם.
שוקל להפוך את אחד הגיבורים לרגיש לגלוטן. מה זה יוסיף לו לאישיות? קשה לקבוע בשלב זה. או שניקח את זה (הגיבור והכותב) לכיוון של חוסן פנימי וחישול המשמעת העצמית, או שניקח את זה לכיוון של מרמור קבוע המלווה את חייו.
על מי מהדמויות להפיל את התיק? מתלבט בין צבי (מספיק מסתגף גם בלי זה) לבין אשתו גילה
***
מצרף מתכון לסופגניות נטולות גלוטן.
3 כוסות קמח נטול גלוטן.
חצי כוס מים פושרים.
שתי כפיות דבש.
שתי כפות שמרים יבשים
3 ביצים
חצי כפית מלח
3 כפות שמן
2 כפיות קקאו
ההכנה
לישת הבצק תחילה ללא הביצים והשמן.
לישה שנייה עם הביצים והשמן.
אחרי לישה שנייה, להוסיף את המים הפושרים תוך כדי בלילה.
התפחה כחצי שעה
גלגול הבצק לכדורי סופגניות.
התפחה נוספת כשעתיים.
טיגון.
בתיאבון