ואלה שמות

יש פרשות שאני נאבקת למצוא בהן משהו שמזכיר לי כתיבה, משהו שאני רוצה להתעכב עליו, ויש פרשות שלא משאירות שום ברירה. בראשית היא פרשה כזאת. בפרשת בראשית אי אפשר שלא לדבר על התחלות. וזאת הברכה – היא כל כולה סוף. ופרשת שמות, מעצם שמה, משתי המילים שפותחות אותה – "ואלה שמות" – גם היא לא משאירה ברירה.

"ואלה שמות" זו הצהרה מאוד חד משמעית.

"ואלה שמות" – זה ביטוי שאומר קודם כול: הנה שמות, ובסאבטקסט: שמות זה חשוב. לשמות יש משמעות. שווה שנתעכב עליהם כאן רגע.

אילו משמעויות למשל יש לשמות?

אז בואו נחזור לפרשת בראשית. סתם כי היא היתה קודם. תיכף נגיע גם לַשֵּׁמוֹת בפרשה שלנו. זוכרים את חווה? נסו להיזכר רגע מתי היא מקבלת את שמה. בפעם הראשונה שהיא נקראת בשם, קוראים לה אישה. אדם, הממונה על מתן השמות בגן עדן, אומר: "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית ב, כד). רק אחרי החטא כתוב: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי." (בראשית ג, כ) חז"ל מסבירים שלאישה-חווה יש שני שמות כנגד שתי המשמעויות: אישה משמעה אישיות, וחווה הוא שם שקשור בהולדה. אחרי חטא גן עדן, עם שלל העונשים שקיבלנו, נוצר הפיצול בין האישיות והאימהות. בין הקריירה לבין הבית.

עם שינוי של תפקידים, או התפתחות, משתנים גם שמות. אברם הופך לאברהם, שרי לשרה, והיו שציינו שנלקחה ה-יו"ד של שרה וחולקה לשתי ה"א – אחת לאברהם ואחת לשרה, ודיברו על מה שהרעיפה שרה על אברהם.

יצחק – מקבל את שמו על שום צחוקה של שרה לבשורת הגיעו הצפוי לעולם.

את שמו של ישמעאל קובע המלאך שאומר להגר: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ." (בראשית טז, יא)

וכששרה מתה ואברהם נושא לאישה את קטורה, אומר רש"י כי בהגר מדובר, ושמה שונה לקטורה, "על שם שנאים מעשיה כקטרת".

ובדילוג קליל, בואו בכל זאת נדבר על כמה שמות בפרשת שמות

בפרק א פסוק טו אנחנו נתקלים לראשונה בשפרה ופועה, המיילדות העבריות. קיימת מחלוקת אם מדובר במיילדות מצריות שיילדו נשים עבריות, או שמדובר במיילדות שהן עצמן עבריות, שהן יוכבד ומרים (לפי פירוש אחד). ואם מדובר ביוכבד ומרים, למה לא לקרוא להן יוכבד ומרים? מאיפה מגיעים "שפרה" ו"פועה"? ובכן, חז"ל לא התעצלו ונתנו שלל פרשנויות לשמות הללו, ואתם ודאי זוכרים עוד מהגן את "שיפור" התינוקות ואת ה"פעייה" לעומתם.

משה נקרא משה, על ידי בת פרעה, "כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". אבל שימו לב, הוא לא נקרא "משוי" בסביל, אלא "משה", כי הוא יהיה מושיעם של ישראל.

פרעה – שמם של מלכי מצרים, מגיעה מחיפושית הזבל הנפוצה ביותר, הנקראת "זבלית פרעה", שבמצרים העתיקה יוחסה לה אלוהות. (הידעתם? גם אני הופתעתי!)

ואלה באמת רק דוגמאות ספורות.

גם כאשר שמות לא מוזכרים – יש לזה משמעות

בשמות ב, א-ג כתוב: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר."

סיפור נוראי, אגב, אבל נעזוב את זה עכשיו.

תיכף נגלה מי בדיוק האנשים האלה – עמרם, יוכבד ומשה. למה השמות שלהם לא מוזכרים?

אחת התשובות שנותנים לכך חז"ל היא שזה לא סיפור של אנשים פרטיים. זה סיפור של דור. זוכרים שסיפרו לנו בגן על משה הקטן בתיבה? בעיני רוחי ראיתי תמיד תיבה אחת בלבד שטה שם על מי היאור בין הקנים, אבל מי יודע כמה תיבות היו שם! ואולי לאו דווקא שם! אולי הוצפנו להם ילדים בעוד כל מיני מקומות שונים ומשונים, נתונים לחסדי מזג האוויר, בעלי החיים, חסידי אומות העולם…

ואולי השמות לא מוזכרים מסיבה אחרת. ברור שזה לא מפני שלא מדובר כאן בדמויות מרכזיות, המנהיג הגדול שהוציא את ישראל ממצרים והוריו הם בהחלט דמויות מרכזיות.