נסעתי היום לפגישה עם קבוצת הכתיבה שלי, כמו בכל יום שני (או כמו שהייתי רוצה שיקרה בכל יום שני, ואיזה כיף שלאחרונה זה באמת קורה), ולפניי נסע אופנוע. יכול להיות שזה היה קטנוע, או שהיה לזה שם אחר – עד לא מזמן הבדלתי בין מכוניות שונות לפי הצבע שלהן, אז להבדיל בין סוגים שונים (גם אם מובחנים) של כלי-רכב דו-גלגליים, זו באמת דרישה מוגזמת. ובכל זאת, כלי הרכב שנסע לפניי הוא פרט חשוב בסיפור, מפני שהרוכב נשא על גבו את הלוחית הצהובה שבדרך כלל נמצאת על כלי הרכב עצמו.

אם אתם מתעקשים (ואם כן – בצדק, ראוי שכותבים ידייקו בכתיבתם), הלוחית לא הייתה ממש על הגב שלו, היה שם תיק גב שהפריד בין השניים; ובכל זאת, במבט שטחי זה נראה ממש כמו איש שנושא לוחית על הגב.

וחשבתי על זה. יצא לי לפגוש בחיים אנשים שטוב היה אם היו נושאים איזו לוחית על הגב, או בכל מקום אחר. לא לוחית עם מספר רישוי, אולי יותר לוחית שתעיד על תוכם, שאינו כברם. "שקרן" למשל זו יופי של לוחית. זו נקודת התחלה שונה לגמרי, שיכולה לחסוך הרבה כאבי לב, בעיקר כשלכאורה מדובר באדם כן שהטוב העליון הוא נר לרגליו. "אם שכולה" זה כיתוב מצוין ללוחית שתישא איתה אישה מרירה שבאמת, יותר מכול, זקוקה להבנה ולאהבה, ולא תמיד רואים את זה כשעוברים לידה בכביש של החיים. "משקיע בסטארטאפים" ייצור לוחית שימושית מאוד.

וזה גרם לי לעוד מחשבה: מי מכל נושאי הלוחיות האלו ירצה לשאת את הלוחית על גבו? מי יעדיף שלא? השקרן, יש להניח, יעדיף לשקר גם במקרה הזה. לוחית כזאת רק תסבך אותו, ולו פילוסופית. אבל מה לגבי האם השכולה? או בעל תסמונת טורט?

ואז חשבתי שזה יכול להיות תרגיל נהדר, לחשוב על לוחית כזאת, שצמודה לגב של הדמות שלכם, ואיך היא מתמודדת איתה. ולא לספר על זה בצורת תקציר, אלא ממש לכתוב סיפור. חשבו גם: מי מחליט מה כתוב בלוחית? מה הכללים לגבי הלוחיות האלו? (היו לי כמה רעיונות, אבל מחקתי אותם, החלטתי לתת לכל אחד מכם לחשוב לבד…)

בהצלחה!

ושובו לספר איך היה.