המסע אל הקשר

כפי שכתבתי בפוסט הקודם – קווים לדמותו של הרומן הרומנטי – בלבו של רומן רומנטי נמצאים זוג ומחויבות. כאן ננסה להבין איך זה עובד, מה מחבר ביניהם. עוד דבר שחשוב לזכור, גם אותו תמצאו בפוסט הקודם, הוא שקהל היעד שלנו הוא בעיקר נשים. (היום אגב, כבר לא מדובר בנשים בורות כמו לפני עשרות שנים, מדובר בנשים אינטליגנטיות שהספר נותן להם איזו הפסקה מהחיים, רגע של אושר והתרגשות וקסם, ולכן זה חייב להיות כתוב מצוין. אחרת הקסם לא יעבוד.

אם כך, מה חייב להיות בפתיחה של הספר?

בפתיחה של הספר אנחנו רוצים ללכוד את הקשב של הקורא. זו המשימה החשובה ביותר. מכיוון שמדובר בקוראת – מוטב שנתחיל בנקודת מבטה של האישה (בז'רגון POV – Point Of View).

כאן אני עוברת לקטע קצת לא נוח, אבל ככה זה: מכיוון שמדובר בנקודת מבטה של אישה, לצד הדבר המקסים והמושך שיש בו, חייב להיות בגבר משהו שצריך תיקון. נשים רוצות לתקן את הגברים שלהן. הן רוצות לענות על צורך שקיים בהם. להשלים אותם. לטפל בהם. גבר מושלם – לא צריך אישה.

רגע רגע רגע, אני כבר שומעת במוחי את האיש שלי החמוד והמושלם קופץ ומתרעם, נשים הן מושלמות וגברים פגומים? חס ושלום. נשים מושלמות הן משעממות. (אני מקפידה שלא יהיו לי שום חברות מושלמות, שיהיה ברור!) גם באישה צריך להיות משהו שזקוק לתיקון, להשלמה… הבנתם.

איך הם נפגשים?

מכיוון שברומן רומנטי עסקינן, הם חייבים להיפגש. ככה זה מתחיל. וכדאי שזה יקרה כמה שיותר מהר.

תהיו חייבים לפענח את זה. האם היא נופלת לרגליו (כי היא החליקה על בננה למשל, או נתקלה בכבל במקום העבודה), וכך מתחיל הקשר? האם הם נלכדו יחד בבניין בוער? אולי היא ליוותה את אחותה המתגרשת למשרד של עורך דין ואיזה ניצוץ ניצת שם בפגישה? (אל תשתמשו באחרון, הוא כבר נמצא בספרה של שולמית מור, מבעד לצמתך). אולי הם כבר מכירים זה את זו (אויבים מרים מימי הגן למשל) ולפתע פתאום נאלצים לטפל יחד באיזו סיטואציה?

אחת הדרכים להפגיש אותם אגב, היא לתת להם (או לחייב אותם) לפתור יחד בעיה. מה למשל? סכסוך בין ההורים זה רעיון ממש מצוין ורווי מתח בריא שיחזיק את הקורא. עופו על זה. אנחנו נמצאים בחלק הכי כיפי עכשיו, החלק של הרעיונות, זה שעדיין אין בו שום מחויבות…

אז מה מקרב בין בני זוג?

יש הרבה גורמים שונים שיכולים לקרב בני זוג וליצור ביניהם אינטימיות. ברשותכם אפתח ברגשיים, נפשיים, אינטלקטואליים, ובסוף נגיע גם לעניין הפיזי. הישארו איתנו…

חוויות משותפות. זוכרים איך היה כשחזרתם מטיול בית ספר או ממחנה בתנועת הנוער? זוכרים את תחושת הקרבה שנוצרה שם? את החוויות המשותפות? (קראנו לזה "גיבוש"…) את ההרגשה שמשהו בהיכרות ובקשר העמיק? אז כזה. הרפתקאות זה מגניב, אבל אפשר גם ללמוד יחד חשבון אינפיניטסימלי באוניברסיטה לקראת מבחן. גם זו חוויה שמחזקת את הקשר. רק הימנעו מעודף פרטים. או מפרטים בכלל. חשבון אינפיניטסימלי זה משעמם ולא מובן, ויש לנו מספיק שעמום ודברים לא מובנים בחיים. בואו נישאר בקסם.
מטרה משותפת. לעבור את המבחן הארור, להבריא ממחלה קשה, לנצח במלחמה, לתפוס את הפושע, להציל את העולם מכליה. האמת שהחלק הזה ממש קל, רק צריך לדאוג שהזוג יעבור אותו יחד.
הפכים. האם הם הפכים? האם יש בכל אחד מהם משהו שיכול להשלים את השני? זה מנוע מצוין לקשר. גם בחיים אגב.
מה הם מלמדים זה את זה? ב"זרה" למשל, ג'יימי מלמד את קלייר על הסכנות בעולם שהיא נקלעה אליו. קלייר מלמדת אותו על קשר, וגם – אישה חזקה מה היא.
האם הם מעריכים זה את זה? זה יעזור מאוד! כדאי ממש שהם יעריכו זה את זה.
האם הם מאתגרים זה את זה? זה יהפוך את כל הסיפור להרבה יותר מעניין ויכניס לתוכו מתח. בסוף הספר נוכרייה (שעל בסיסו הוסרטה הסדרה "זרה"), ג'יימי אומר לקלייר שהוא כבר לא יכול להיות איתה. זה רגע אפל שממלא אותנו במתח (כי נו באמת, 800 עמודים ואז זה??) ומחייב אותה להיות יצירתית וגם להסתכן כדי לשמור על הקשר ביניהם.
איך הם עונים זה על הצורך של זה? מה הוא עושה בשבילה שרק הוא יכול לעשות? מה היא עושה בשבילו שרק היא יכולה לעשות?
מה אזורי הנוחות שלהם, ומה הם מקריבים זה לטובת זה?

אלה האלמנטים שכדאי שתחשבו עליהם, בגדול, ונשאר לנו רק עוד עניין אחד קטן ליישב…

הדינמיקה של המשיכה

כאן אני מתבססת על תיאוריה שחקר והעלה על הכתב הזיאולוג דסמונד מוריס על 12 השלבים של ההתקרבות הפיזית בין בני אנוש, ופיתחה הסופרת לינדה הווארד.

אז, כן, מתברר שיש 12 שלבים בהתפתחות של קשר. אני לא אסקור אותם עד הסוף, כי אני רוצה לשמור על בלוג נקי שעולה בכל מנועי החיפוש ללא צנזורות. אבל הרעיון הכללי הוא שזה מה שקורה בעולם באופן טבעי (כלומר בעולם שאין בו איסורים תרבותיים או דתיים שמתווים דרך אחרת). כאשר אנחנו כותבים את ההתפתחות לפי הסדר הזה – זה נראה טבעי. כשאנחנו מדלגים על חלקים ניכרים ממנה – זה נראה פתטי.

יאללה, מתחילים:

קשר עין-גוף. מבחינים באדם. בשלב הזה רואים גודל, צורה, מבנה, צבע, בגדים. זה הקשר הראשוני. זה לא חייב להיות בפגישה הראשונה בין בני הזוג, זו יכולה להיות גם הפעם הראשונה שהם רואים זה את זה באור אחר.
קשר עין-עין. העיניים נפגשות. יש מעבר של אנרגיה. שווה להתעכב על הרגע הזה. משהו מתגלה בו.
קשר קול. אומרים משהו. זה יכול להיות סתמי ("הי"), זה יכול להיות סופר רומנטי, וזה יכול להיות מביך.
לחיצת יד. זה הקשר הפיזי הראשוני. זו לא חייבת להיות לחיצת יד ממש, אבל המגע הזה נעשה ממרחק בטוח. מרחק של כמעט שתי זרועות מלאות. עדיין יש שם גבול כלשהו.
מגע של יד-כתף. התקרבנו. חתכנו את המרחק לחצי. שימו לב לא לשים מרחק כזה בשלב מוקדם מדי! זה לא נעים! חשבו לרגע איך תרגישו אם מישהו שאתם לא מכירים ייגע בכתף שלכם, או גרוע מזה – מישהו שאתם ממש לא אוהבים. לחיצת יד עם מישהו כזה היא נסבלת. מגע בכתף – לא.
יד שנוגעת במותן, או בגב – תחשבו על המשמעות של זה: יש בזה תמיכה, מתן ביטחון, וגם – פריסת חסות או פטרונות. זה כבר מגע מאוד אינטימי.
מגע פה-פה. כן. רק בשלב הזה מגיעה הנשיקה. (ועכשיו אני מבינה למה נשיקות מוקדמות מדי תמיד נראו לי מגוחכות. לא ריאליות.)
השלב הבא הוא מגע בפנים. כן, זה מגיע אחרי הנשיקה. מגע בפנים יכול להיות ליטוף או הסטה של שיער אל מאחורי האוזן למשל.

אני לא ממשיכה מכאן, אבל אתם מוזמנים לחשוב לבד.

שימו לב לכמה דברים חשובים:

דילוג על שלבים נותן למקבל המגע תחושה לא נוחה. אל תכתבו את זה ואל תעשו את זה בחיים האמיתיים.
כאשר יש דילוג על שלבים, מכורח הנסיבות למשל (חייבים לרכב יחד על סוס כי נמצאים במקום מסוכן ויש שם רק סוס אחד), הקשר הפיזי לא יתקדם הלאה מאותה הנקודה, אלא ייסוג לשלב הקודם שבו הם היו ואולי אף שלב קודם לו.
חשוב מאוד לכתוב את זה כמו שצריך! הספר שלכם הוא לא ספר עיון (ואם הוא כן – שיהיה בנושא אחר, הנושא הזה כבר נכתב). הכול צריך להיות מאוד טבעי, כדי שהקורא ירגיש שזו התפתחות טבעית.
רוצים להתאמן? קראו ספרים וצפו בסרטים ותראו איך זה עובד. (ב-Writers' Acadeny 2018 צפינו בפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה "זרה" כדי לראות את ההתפתחות הזו).

זהו. לכו לכתוב איזה רומן רומנטי. אתם לא בעניין של רומן רומנטי? אני רוצה להזכיר לכם את ההגדרה המאוד רחבה שלנו: רומן רומנטי הוא סיפור שבמרכזו זוג ומחויבות. והוא גם יכול להיות מאוד מאוד אינטליגנטי. אפילו כדאי שהוא יהיה מאוד אינטלינטי.

בהצלחה!