צירוף מקרים מעניין הוביל אותי הבוקר למחשבה על הדילמה הקשה ביותר של הגיבור. צירופי מקרים, ואולי נכון יותר לכתוב "צירופי מקרים(?)" – עם סימן שאלה שהוא חלק אינהרנטי מהביטוי, כשמבחינים בהם – הם אירוע שיכול לספק הרבה שעשוע (נסו לכתוב "coincidence, I think not" בגוגל וראו מה תקבלו), ויכול גם לעורר הרבה מחשבות.
אז היה לי צירוף מקרים כזה שהתחיל אתמול בבוקר ונגמר היום בבוקר, ואכן עורר בי הרבה מחשבות, וחשבתי שפשוט אשתף אתכם.
מוכנים? אני מתחילה.
סיפור ראשון: התוכנית הסינגפורית
אתמול בבוקר ישבתי עם אימא שלי במטבח ושתינו קפה יחד. אני כבר לא זוכרת איך התגלגל האירוע, אבל בשלב מסוים היא סיפרה לי על המאבק שהיה להם לפני עשרים שנה בערך, כשהיא ניהלה את צוות המתמטיקה במטח, ומשום-מקום צץ לו איש אחד שהחליט שתוכנית המתמטיקה של מטח היא בושה וחרפה, וייבא לארץ את תוכנית הלימודים של סינגפור (ליתר דיוק – הוא ייבא לארץ את תוכנית הלימודים שכבר לא מלמדים בסינגפור, אבל למה להיכנס לדקויות). זה היה מאבק נוראי ומכוער שהתנהל מעל דפי העיתונים ומסכי הטלוויזיה. כתשו אותם עד דק, אמרו עליהם את הדברים הכי איומים שיכולים להיות. פגעו במוניטין שלהם והכתימו את שמם באינטרסים מכוערים שלא היו ולא נבראו. בסופו של דבר האיש והתוכנית הסינגפורית התפוגגו, ומטח התרוממו מהאדמה, נערו את האבק והמשיכו הלאה. חבוטים אבל מה אפשר לעשות, זאת העבודה וצריך להמשיך ללכת…
זה הרקע לסיפור. ואותו כבר הכרתי. אני זוכרת אותו. מה שאימא שלי חידדה אתמול כשהעלינו זיכרונות, היה כמה היא שמחה שהם כולם – כל הצוות המתגונן – היו באותו הראש, באותה התפיסה: הם לא מלכלכים. הם אומרים רק מה טוב בשיטה שלהם. הם לא מדברים על השיטה האחרת. ולא משנה איזה רפש יזרקו בפניהם. הידיעה הזו שהיא לא התלכלכה (ואוהו, כמה הזדמנויות היו לה,) משמחת אותה עד היום.
אבל דיברנו על צירופי מקרים, זוכרים? אז הנה הסיפור השני.
סיפור שני: העתיקה מד"ר סטריינג'
אתמול בערב, לפני שהלכנו לישון, צפינו שוב בד"ר סטריינג'. כשד"ר סטריינג' מגיע לקמאר-טאז' בקטמנדו, הוא מוצא שם את העתיקה. האמת שאני לא בטוחה איך תורגם השם לעברית, לא היו כתוביות בעברית בסרט שראינו, אבל באנגלית קוראים לה: The ancient one. העתיקה היא שמנהלת את המקום. היא שמלמדת את מי שבא בשעריו את סודותיו, היא מגנה על המקום ועל העולם ונלחמת ברעים. אלא שבשלב מסוים (ספוילר, ספוילר!!) אנחנו מגלים שאת כוחותיה היא שואבת מאותו המקור שממנו שואבים את כוחותיהם הרעים, וטוב ורע מתחילים להתערבב. עולה כאן הרמיזה על מה שתכף נגיד באופן ברור: כדי להילחם ברע – צריך להתלכלך.
אני חייבת להגיד שתיארתי את הסרט בצורה משעממת משהו. הנה קטע קצר שאני מקווה שיפיג את השעמום.
.
סיפור שלישי: תהלים פרק קכה
זה הסיפור שגרם לי לתהות על השניים הקודמים והיה הטריגר לפוסט הזה. מי שעוקב אחריי יודע שאני פריקית של אתגרים, ואחד האתגרים שאני עומדת בהם (בואו, להפתעתי המוחלטת, ובואו נראה שאצליח לסיים…) הוא 929 – קריאת פרק תנ"ך ביום כך שבסופו של דבר אוכל להגיד שקראתי לפחות פעם אחת את כל התנ"ך. הפרק של היום הוא תהלים קכה. בתהלים קכה מופיע הפסוק: "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם." ומסביר הרב שטיינזלץ זצ"ל, כי הבקשה בפסוק היא שלא ישלטו הרשעים בצדיקים, מפני שכאשר נכנסים אפילו צדיקים גמורים לתחום שלטונו של הרשע, אין להם ברירה אלא לשלוח ידיהם באותו רוע, ולו כדי לשרוד. עצם המגע ברשע משחית.
ופתאום הכול הסתדר
כשהטוב ניצב בפני הרע – כמעט אין לו ברירה אלא להתלכלך. כמעט אין אפשרות שלא ידבק בו שום רע. זוהי, בלי שום ספק, הדילמה הקשה ביותר של הגיבור.
**
ואתם יודעים מה? מנקודת המבט שלנו, ככותבים, כמספרי סיפורים, הטוב שלא יכול שלא לגעת ברע גם מייצר דמות הרבה יותר מעניינת. הרבה יותר מורכבת. וגם כזו שהרבה יותר קל להזדהות איתה, כי מי מאיתנו הצליח לא לגעת ברע אף-פעם בכלל-בכלל?
והאם לא לגעת ברע בכלל-בכלל זה תמיד טוב?
מה דעתכם?
וחשוב מכך: מה אתם הולכים לעשות עם המידע הזה, או הרעיון הזה, בסיפור שלכם?
אם זה הפוסט הראשון שאתם קוראים על אפיון דמויות, כדאי לקרוא על כך עוד קצת בלחיצה כאן.
השאר תגובה