ספר בראשית, זה שגמרנו לקרוא לפני שבועיים, מלא בנבלים. אני לא אומרת שלא. זה מתחיל ממש ממש בהתחלה. בקושי נברא העולם, וכבר מסתובב בו נחש שמפתה את חווה (שעדיין לא קוראים לה חווה אז, זוכרים?) ומעביר אותה אל הצד האפל. אנחנו ממשיכים משם הלאה אל קין שרוצח את אחיו, אירוע שמסמן טרנד של איבה בין אחים שסופו מי ישורנו. בהמשך יהיו לנו יצחק וישמעאל שאין ביניהם איבה אבל דרכיהם נפרדות, ואחר כך עשו ויעקב – קשר בין אחים תאומים שלא היה חסר הרבה שייגמר בשדה קטל. בסיפור מכירת יוסף כבר השתכללנו עוד קצת – יש לנו קבוצה שלמה של אחים שנשבר להם לגמרי מהאח שלהם והם נפטרים ממנו בצורה יצירתית.
נראה כמו די והותר לספר אחד, לא ככה? ובכן. בל נשכח את שכם בן חמור שאנס את דינה, ואת שמעון ולוי שנפרעו ממנו ומאנשי עירו, ואת דור המבול – דור שלם שעלה על העצבים של ה' בכל חטא ועוול אפשרי… לא חסר.
ובכל זאת, פרעה עלה על כולנה. ליד פרעה כל הנבלים הקודמים נראים כמו מתלמדים. נבלי-צעצוע.
נבל – קווים לדמותו
פרעה זה כבר לא מריבות בין אחים או סיפוק תשוקות רגעיות במחיר של אלימות (בלי לזלזל, כן?) – פרעה זה נבל רציני. פרעה זה נבל ברמת היטלר. ברמת רצח ילדים ושעבוד של עם והקמת יודנראט – אלוהים יודע לאן זה עוד היה מתדרדר לו עמדו לרשותו פלאי הטכנולוגיה.
וכל הזוועה הזאת מתחילה ממש בתחילת חומש שמות, אבל בפרשה שלנו, פרשת וארא, זה מגיע לשיא.
בפרשת וארא משה ואהרון יוצאים למאבק בפרעה, והנבל הזה, פרעה, יש לו חתיכת כוח עמידה! מה הם לא עושים שם – התעללות כוללת בפרעה ובעמו בחסות הקב"ה ("וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם", שמות י, ב) ופרעה לא נשבר. הוא רוקד את הריקוד הזה של כן-לא-כן, לא-כן-לא, במשך כמעט עשר מכות, ושומר על כוח העבודה הזול והכנוע שלו קרוב אליו.
בסופו של דבר (בשבת הבאה, אבל הישארו איתי) הוא נשבר, ושוב לא לגמרי. כשהוא מתאושש טיפה מהאבל על בנו בכורו ומבין שתיכף תיכף כל הפרויקטים המפוארים שלו עומדים להיתקע בלי ידיים עובדות – הוא יוצא לרדוף אחריהם, והסוף הטוב – לבני ישראל, לפרעה לא ממש – מגיע בנס, כשבני ישראל עוברים בחרבה בים שנבקע לשניים, וחיל פרעה טובע כולו בים.
**
פרעה הוא לא נבל נורמלי, ובטח לא נבל של ספרות יפה. הוא יותר נבל של ז'אנר. של פנטזיה או בלש או מתח. אבל הכללים שנכונים לגביו נכונים גם לנבלים מעודנים ואלגנטיים יותר, כמו הפרעת אכילה, או ישיבה מול הטלוויזיה במקום לעשות ספורט או לקפל כביסה.
כדי שנבל יצליח להחזיק מעמד, הוא צריך מוטיבציה גדולה. הוא צריך לשוות לנגדו תמיד מטרה, ולא לתת לה להיעלם לרגע.
והוא צריך סיבה ממש טובה כדי להיכנע. זה לא יכול להיות כמה כינים או צפרדעים או ברד אפילו, זה צריך להיות משהו ממש כואב. כמו לאבד ילד. (כמה סמלי, כשהדבר הכמעט ראשון ששמענו עליו בפרשת שמות הוא הפקודה לרצוח ילדים).
**
יאללה, תורכם:
מה המטרה של הנבל שלכם? האם יש בה משהו שמישהו יכול להחשיב כטוב? (יש מי שיראה במפעלי בנייה מרהיבים מטרה חיובית…)
מה לא ישבור אותו? מה הוא מוכן לאבד בדרך, העיקר לא לוותר על המטרה?
מה כן ישבור אותו?
ושאלת בונוס: איך מעצבים את זה ככה שתהיה גם סמליות כלשהי בסיפור כולו?
בהצלחה!
השאר תגובה