עיתות היחד

יום אחד, לפני כמה שנים, התקשר אליי הרבש"ץ (רכז הביטחון) של היישוב, וביקש ממני להצטרף לצוות נאמני צח"י. צח"י הוא צוות חירום וחוסן יישובי. התפקיד שהוצע לי לאייש (בהתנדבות) הוא תפקיד של מעין "דאגה לזולת" – במקרה חירום אני צריכה ליצור קשר עם כל מי שגר ברחוב שלי, לראות שכולם בסדר, כל ההורים יודעים איפה כל הילדים, ואם במקרה מישהו לא בסדר – אני צריכה להעביר את המידע הלאה, לצוותי החירום של היישוב, שיודעים מה צריך לעשות מבחינה ביטחונית, בריאותית, רווחתית, ומכל בחינה אחרת.

מאז ברוך ה' לא קרה שום אירוע ביטחוני שיוכיח את היעילות של הצוות. כן נערכו כמה תרגילים יישוביים, אחת לכמה חודשים בערך, שבהם עשינו מין "הרצה" של המערכת, לראות שזה עובד ואנחנו זוכרים מה ואיך.

וטוב שהיו תרגילים, כי הנה הגיעה תקופה שזה כל כך חשוב! בימים אלו אנחנו בודקים מה קורה עם כולם פעם ביומיים. אם חס וחלילה יתברר שיש כאן חולה קורונה – הוא לא יישאר לבד. אם מישהו נמצא בבידוד – יש מערכת יישובית שלמה שעומדת הכן כדי לעזור לו.

למה אני מספרת על זה?

כי בקבוצה של נאמני צח"י יש המון אנשים! וזו רק קבוצה אחת! יש ביישוב עוד ועדות, ופעילים, ואנשי מקצוע שמגויסים לטיפול בכל בעיה שתתעורר, והתחושה היא שיש כל כך הרבה אנשים שיש להם תפקיד, שממש פעילים, שלא ברור מי הם האנשים שלא מעורבים בפעילות הזו ורק "נהנים" ממנה.

ואני חושבת שזה מקסים, כמובן. אני חושבת שכשאנשים שותפים – רוחם נופלת פחות. כשאנשים פעילים – הם לחוצים פחות. פשוט כי חלק מהמשאבים שמוטים ככה סתם ללחצים ולמחשבות טורדניות – מגויסים עכשיו למטרה אחרת, ואת כל הדאגות צריך לשים בצד לפרק זמן מסוים.

אנחנו רואים את זה הרבה במצבי חירום – כולם מתגייסים, כולם חברים פתאום, אנשים עוזרים זה לזה. כל המחלוקות נשארות בצד. (כן, אני יודעת, זה לא קורה בדיוק בדיוק ככה כרגע בכל התחומים במדינת ישראל שאחרי הבחירות השלישיות לכנסת ה-23, אולי זה סימן שהמצב עדיין לא קטסטרופלי לחלוטין. הלוואי שגם לא יהיה.)

וזה הדבר הראשון שעלה בדעתי כשהתחלתי לקרוא את פרשת ויקהל.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה ל-ה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'…" – בפרק לה פסוקים ד-ה משה אוסף את העם ומבקש את ההתגייסות שלהם לטובת בניית המשכן.

לאחר מכן מגיע פירוט ארוך של כל הדברים הנדרשים. ואז יוצאת כל עדת בני ישראל מלפני משה, מלאת עזוז ורוח התנדבות, "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַ-ה'. וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ. כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַ-ה'." (שמות לה, כא-כט)

ואם לא ראיתם את זה לבד, אז כל ההדגשות שהדגשתי בטח עזרו – כל איש וכל איש וכל אישה וכל האנשים וכל הנשים… המון המון אנשים מתגייסים למלאכה הזאת. וזה לא נגמר כאן, מסכת התרומות מתמשכת ומתמשכת, יום ולילה ויום – "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (לו, ג). והם ממשיכים וממשיכים עד שבפסוק ו – "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא." – משה צועק "די! יש מספיק!!"

היכולת הזאת להתגייס כולם למען מטרה אחת היא אולי הסגולה שבנו. היא הדבר שאנחנו שואפים אליו. יש זמנים שבהם זה קורה כמו מעצמו, ויש זמנים שלא.

מה קורה בסיפור שלכם? אילו מטרות מאחדות את הדמויות שלכם? אילו גורמים מרחיקים ביניהן?

ומי, כשכולם מתגייסים למען המטרה, מפר את הכללים? מה ההצדקות שלו?

לחוצים מהמצב? לכו לחשוב קצת על הדמויות שלכם. וגם הציצו בפוסט הזה, על כוח העל של הכותבים.

ורק בריאות.