ממה עשוי הסופר?

אפשר לכתוב על כתיבה משני כיוונים שונים:

1. ממה מורכב סיפור
2. ממה מורכב סופר

ספרו האחרון של עמוס עוז (עם שירה חדד), ממה עשוי התפוח? שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ותענוגות אחרים, שייך לסוג השני.

ממה עשוי התפוח? בנוי כשישה ראיונות חופשיים למדי, שבהם מראיינת שירה חדד את עמוס עוז. השניים מדברים על מה שמניע את היד הכותבת, על המוטיבציה לכתיבה, על מקורות הסיפור. הם מדברים על סקרנות ועל סקרנות אפלה, על טקסים הקשורים בכתיבה, על היחס לספרים לאחר צאתם לאור ולאחר שהם הופכים לסרטים, על ביקורת ועל התמודדות עם ביקורת קשה, וגם על החיים בקיבוץ, על גבריות ונשיות, על כמיהה לנשים ועל שנאת נשים, על ארוטיקה ועל אינדיאנים, על הסכמה, על כפייה, על ייסורי מצפון, ועל דברים רבים נוספים שמהם מורכב הסופר עמוס עוז.

אהבתי את הספר. מצאתי בו הרבה רעיונות יפים ודימויים יפים ומחשבות יפות. אהבתי את האינטראקציה בין עמוס עוז לשירה חפר, העורכת שלו, שעורכת את הריאיון תוך כדי שיחה, שמעמידה את עמוס עוז על מורכבויות שונות, שדורשת ממנו דיוק בדברים ודיוק במחשבה, וכל זאת בלי לוותר לא על האמת ולא על כבוד הסופר. אהבתי במיוחד את האמירה ש"מורה לספרות צריך לפתות קוראים." אני רוצה שילדים שלי יתפתו ללכת לבית הספר, יתפתו ללמוד, יתפתו לקרוא. קראתי כמעט את כל הספר עם חיוך על פניי ולב שהולך ומתרחב, אבל נשארתי עם טעם רע. בקטנה, ובכל זאת.

לקראת סוף הספר אומר עמוס עוז, "פעם העולם שלי התחלק לשלושה – כאלה שמשוכנעים שאני צודק… כאלה שמשוכנעים בוודאות שאני על הבנקט, או שאני פסיכי, או שאני בוגד ועוכר ישראל, וגם אליהם אין לי מה לדבר, אבל היו גם כאלה שמוכנים לשמוע כי הם לא לגמרי בטוחים מה צריך לעשות. אל אלה דיברתי תמיד. אל הפתוחים. אל אלה שלא מחופרים. אל אלה שלא מתביישים להשתכנע." אבל ברור לגמרי שעמוס עוז אינו אחד מהפתוחים. ברור שהוא כן מתבייש להשתכנע, כי בשום מקום הוא לא כותב – "ואולי גם אני טועה."

ואף על פי כן – אם אתם אוהבים לכתוב (ברור שאתם אוהבים לכתוב, אחרת מה אתם עושים כאן?!) – קנו את הספר. הוא בהחלט ראוי למקום על מדף ספרי הכתיבה שלכם.